למחנות הגיעו שליחים מארץ ישראל, רובם מהקיבוצים. עקב כך, השליחים ניהלו את המחנות בדומה לקיבוץ והקימו בתי ילדים וכפרי נוער. המתנדבים לימדו עברית, נגינה, מלאכה, לימודי יהדות וארץ ישראל והכירו לעצירים את הווי הארץ. הם הפעילו בתי ספר, הקימו תנועות נוער, ואף יסדו סמינר למבוגרים - סמינר רוטנברג ,שבו לימדו בוגרי אוניברסיטה מישראל כשמטרתם הייתה להכשיר קאדר של מדריכים ופעילים שיעבדו אחר עם הנוער. נפתחה גם תוכנית ערב במיוחד עבור מדריכי כפר הנוער. בסמינר לימדו תנ"ך, ספרות עברית, ידיעת הארץ, עברית ואף פדגוגיה. הסמינר נפתח ב 8 יולי 1947 ופעל עד ינואר 1949, כאשר בכל מחזור של שלושה חודשים למדו מאות מעפילים. בינואר 1948 נפתחה גם שלוחה במחנות הקיץ. סך הכל זכו ללמוד בסמינר 1,800 צעירים. מורי הסמינר ארגנו גם פעילויות חברתיות כלימוד שירים, וריקודים ארצישראלים וכן מתן הרצאות לציבור הרחב שזכו לקהלים רבים.  ליד הסמינר נפתחה גם סדנא לאומנויות שהקים נפתלי בזם שהגיע מבית הספר לאומנויות בצלאל שבירושלים ואחר החליפו הפסל זאב בן צבי.

עם הגידול במספר השוהים במחנות והקמת מחנות החורף, הוחלט ב"ועד למען גולי קפריסין" ובתנועות המפלגתיות בארץ ישראל שצריך לדאוג יותר לתחום התרבותי של המעפילים, לשם כך נשלח ב-1947 המחנך והמוזיקאי ד"ר ארנסט הורביץ מבית השיטה שמונה כאחראי על כל פעילות התרבות במחנות ואף הקים מקהלה ותזמורת.  בנוסף הובאו לקפריסין הופעות של יוצרים מארץ ישראל. באפריל 1948 הגיעו לקפריסין שושנה דמארי ומשה וילנסקי לסבב הופעות.

במחנות נערכו מפעלי תרבות מיסודם של מעפילים ובהם סדנת האמנות תו-נו (תוצרת נוער) שהקים והפעיל האמן שרגא וייל,   מעפיל תיאודור הרצל מהשומר הצעיר, לקבוצת נערים גדולה. את התיאטרון האידי ייסד יצחק פאנר מעפיל הפאן יורק, ובו הופיעה השחקנית מרים זוהר ועוד רבים. רבים מהמעפילים יצרו מצבות מיניאטוריות להנצחת בני משפחתם שנרצחו בשואה. המעפילים הפיקו עלונים רבים ובמחנות פעלו ספריות.