מעפילים - בנו את הארץ, בונים את הזיכרון
"שורות המגינים בקפריסין תרמו למלחמת השחרור לפחות אוגדה" יואש צידון (צ'אטו)
עַל אֵם הַדֶּרֶךְ עֵץ עָמַד, עָמַד נוֹפֵל־אַפַּיִם.
כָּבַשׁ בּוֹ רֹאשׁ אֲבִי-אִמְּךָ, פָּנָיו לִירוּשָׁלַיִם.
נָשָׂא בִּבְכִי תְּפִלַּת מִנְחָה, עִם אֱלוֹהָיו בִּשְׁנַיִם.
עַל אֵם הַדֶּרֶךְ עֵץ נִכְרַת, נִכְרַת וַיְהִי לְתֹרֶן...
הַס, יֶלֶד. הַסְּפִינָה עַל צַד כּוֹרְעָה, נוֹשֶׁקֶת מַיִם.כּוֹרַעַת הַסְּפִינָה עַל צַד, עוֹלָה שְׁלוּפַת צִפֹּרֶן!
סיפורי מורשת - סיפורי מופת והנחלה מדור לדור
פרשת לה ספציה
לה ספציה היא עיירה קטנה השוכנת בצפון מערב איטליה ליד גינואה.
הקשר שלה למפעל ההעפלה החל לאחר מלחמת העולם השניה כאשר הבריטים סגרו את חופי הארץ בפני כניסת פליטים יהודיים, שחיפשו כל דרך לצאת מאירופה ולהגיע ארצה.

כדי להתגבר על סגירת שערי הארץ חיפש המוסד לעליה ב' כל דרך אפשרית להערים על הבריטים ולמצוא נמלים קטנים חסרי חשיבות ומוסתרים, שמהם תתאפשר הפלגתן של אניות מעפילים לאחר העמסתן במעפילים, במים ובמזון – כל זאת הרחק מעיניהם הבולשות של הבריטים ומבלי שיוכלו לסכל את תנועת המעפילים אליהן ומבלי שיוכלו לפגוע באותן אניות ולהכשיל את יציאתן לחופי ישראל, אז פלשתינה.
באביב 1946 התרחש בנמל לה ספציה אחד מאירועי ההעפלה הבולטים שיצר תהודה עצומה בעולם לניסיונותיהם הנואשים של שורדי שואה להגיע לחוף מבטחים במולדתם העתיקה.
בחורף 1946 רכש המוסד לעלייה ב' שתי ספינות רעועות וקרא להן דב הוז ואליהו גולומב. הראשונה, דב הוז, הוכשרה למסעה בנמל הקטן והכמעט חרב אז בלה ספציה ובאפריל עמדה להפליג בחשאי לארץ לישראל ועליה 1014 מעפילים.

אלה הועברו לאניה במשאיות בריטיות שהוצאו ממחסני הצבא הבריטי באיטליה על ידי חיילים יהודיים מישראל ששירתו בפלוגת התובלה באיטליה במסגרת הצבא הבריטי. כלומר, מתחת לאפם של הבריטים ובחשאי התרחשה פעילות שהם כה השתדלו למנוע אותה ולמרבה הציניות היא התבצעה על ידי חיילים בריטיים ובמשאיות בריטיות. מובן שפעילות זו לא התנהלה באופן רשמי ולא תואמה עם הגורמים הרשמיים האיטלקים. הגעתם של למעלה מאלף איש בבת אחת בחסות הלילה אל מקום נידח כלה ספציה ועלייתם על אוניה עלובה העמידה על רגליה את המשטרה האיטלקית, אשר סברה כי המוני פאשיסטים מנסים להימלט מעונש ולברוח מאיטליה לאחר שהמפלגה הפאשיסטית הוכרזה כבלתי חוקית לאחר המלחמה.
כשהתברר כי מדובר בניסיון להבריח מעפילים לפלסטינה, נחסמו דרכי היציאה מנמל לה ספציה ע"י הצי הבריטי ונחסמו גם הדרכים היבשתיות אל העיירה. עתה היו 1014 איש כלואים על האניה בתנאי מצור מבלי יכולת לצאת אל הים הפתוח.
האירוע פורסם בעיתונות העולמית והציג את האימפריה הבריטית כמתאכזרת לניצולי שואה וכל איטליה ובמיוחד תושבי לה ספציה, שסלדו מהכיבוש הבריטי והאמריקאי לאחר שנות המלחמה הקשה והפשיזם שהחריבו את ארצם, גילו אמפתיה למעפילים הנצורים וסיפקו להם מזון ואהדה רבה. אולם האוניה נותרה בנמל ומבצע ההעפלה כשל.

מה שאמור היה להיות מבצע מוצלח של הוצאת אלף ויותר איש מאירופה החרבה אל אופק חדש הפך לכישלון חרוץ; ואולם אז קרה מהפך...
אל נמל לה ספציה הגיע מי שהציג עצמו בפני הבריטים כד"ר יוסף דה פז וטען שהוא מעפיל אשר טעה בדרכו אל האניה ודרש להעלותו עליה. הבריטים שכבר היו לחוצים ונבוכים מעצם האירוע אפשרו לו לעלות על האוניה. היה זה ראש המוסד לעלייה ב' באיטליה, יהודה ארזי. הוא הצטרף למעפילים באוניה מבלי שנודעה לאיש זהותו האמיתית ומחנה את עצמו למנהיגם של המעפילים הנצורים על האניה. מכאן ואילך נוהל מאבקם של המעפילים על ידו. ארזי הצליח להפוך את הכישלון הכבד להצלחה תעמולתית כבירה, שפגעה קשה במוניטין של בריטניה הגדולה, הצלחה שהעמידה את בריטניה בעיצומו של קונפליקט אדיר מול העולם ובמיוחד מול ארה"ב ויצרה תהודה עצומה לטרגדיה של שורדי השואה, אשר זה עתה שוחררו ממחנות הריכוז על ידי האמריקאים והבריטים עצמם ואלה – המשחררים הבריטים מונעים מהם להגיע אל מולדתם.
הקונפליקט הגיע לשיאו לאור סירובם העיקש של הבריטים להתיר את כניסתם לארץ של מעפילי האוניה. על כך הגיבו המעפילים בהקמת שער עץ גדול על המזח ועליו שלט "שער ציון" ובהכרזת שביתת רעב על האוניה מקטון ועד גדול, כולל ילדים ונשים הרות. השביתה נמשכה 84 שעות וזכתה לסולידריות עצומה ברחבי העולם ואף בישראל. מנהיגי הסוכנות בארץ הצטרפו גם הם לשביתת הרעב ותרמו בכך לחיזוק הקשר בין הישוב בארץ לבין שורדי השואה הנאבקים באירופה.
בסופו של דבר נשלח אל האוניה חבר הפרלמנט היהודי מטעם הלייבור שהיתה אז בשלטון, הרולד לסקי, והוא ניהל משא ומתן עם ד"ר יוסף דה פז, הוא יהודה ארזי המתחזה. בתיווכו של לסקי הסכים שר החוץ הבריטי בווין לאפשר את כניסת המעפילים כולם ארצה אולם על חשבון המכסה המותרת בחודשים אפריל מאי 1946. בפועל יצאה האוניה לדרכה רק במאי על מנת שתגיע ארצה רק במחצית מאי.
הבשורה על התרת הכניסה לארץ לכל נוסעי האוניה הגיעה אל המעפילים בערב פסח וליל הסדר נערך באופן חגיגי ביותר על הרציף בסיועם של תושבי לה ספציה. לעומת זאת בארץ עדיין לא היה ברור שהבריטים יתירו את כניסת המעפילים ארצה ולפיכך היתה כוונה לצום גם בליל הסדר כהפגנה רבתי. הרב הרצוג, שהיה אז הרב הראשי, אסר את הדבר אך פסק לקיים את ארוחת ליל הסדר על מצה אחת וכוס תה.
סוף טוב, הכל טוב – האניה הגיעה ארצה והתקבלה בנמל חיפה בטקס חגיגי ובהתרגשות רבה.
פרשת לה ספציה נרשמה בדברי ימי התקופה ובדברי ימיה של העיירה לה ספציה, שם הוקמה אנדרטה לזכר האירוע.
פרשת לה ספציה הוציאה לאור את המאבק על זכות העליה ארצה, שעד אז התנהל בחופי הארץ בין ספינות המעפילים לבין השלטונות הבריטים ואילו עתה התנהל המאבק על אדמת אירופה בנוכחות מאות עיתונאים, שהגיעו ללה ספציה כדי להבין ולסקר את

המתרחש. העולם כולו היה מעורב במבחן המוסרי שעמד על הפרק – פליטים יהודים ניצולי מחנות הריכוז מול אימפריה אדירה המונעת את כניסתם למולדתם.
בפרשת לה ספציה הפך ציבור המעפילים לראשונה מציבור פסיבי שבני הישוב בארץ עללהעלאתו ארצה לציבור אקטיבי פועל ולוחם ובעיקר הוכיחה פרשת לה ספציה את כוחו של מיעוט בעל רוח איתנה ואמונה בצדקתו לגבור על כוחות אדירים.
כתבה: נחמה פרידמן





