צוות הספינה הצליח לחמוק משש ספינות קרב בריטיות והעלה את הספינה על שרטון במרחק של פחות מ 100 מטרים מחוף בת גלים. בהמשך, הבריטים שהשתלטו על הספינה העבירו את המעפילים בעזרת אניות גרוש למחנה מעצר בקפריסין. 

שלד הספינה נשאר על השרטון ובתחילת שנות ה-50 החלק שמעל פני הים פורק לגרוטאות ואילו החלק שמתחת לפני הים נשאר במים. עם השנים, חלק הספינה השקוע במים החליד, דגים ושוכני ים מצאו מחסה בקרב השברים וזיכרון הספינה כמעט ונעלם. 

מעטים היו האנשים שהכירו את סיפורה של הספינה ומדי פעם צוללנים וחובבי שחיה היו שוחים לעבר

השלד המתפורר. בדומה לאתרי צלילה אחרים באזור חיפה בהם ישנן ספינות טבועות, הכירו את המקום רק צוללנים מעטים וכן ותיקי שכונת בת גלים שבחיפה.

ארבעה יזמים חברו להנצחת הספינה באנדרטה על החוף, אל מול המקום בו נמצא שלד הספינה – הם הגיעו למסקנה שנכון להנציחה כך מכיוונים שונים. היזמים הם: פרופ' אהוד גלילי מאוניברסיטת חיפה- ארכיאולוג ימי, ד"ר אליק אדלר - גיאוגרף ומיוזמי שביל הים לאורך חוף הים התיכון, מר אלי נוסבאום שבני משפחתו עלו על האולואה בנמל המוצא שלה בעיר טרלבורג שבשבדיה וד"ר שרוני פלדמן שבני משפחתו עלו על האולואה בחוף מטפונטו שבאיטליה. 

יעוץ אדריכלי ניתן על ידי אדריכלית הטיילת הילה רותם הלוי שהתנדבה ללוות את היוזמה מהבחינה המקצועית ולשם כך למדה את הרקע ההיסטורי של ההפלגה. השגת תרומות למימון הפרוייקט מבני משפחות המעפילים ואנשי הצוות - חברי ארגון מעפילי קפריסין - ומהציבור הרחב נוהלה על ידי ד"ר שוקי ורדסהיים, בת מעפילים שעלו באיטליה ומובילת צוות המורשת א.ח.א (אולואה חיים ארלוזורוב) שבארגון מעפילי קפריסין ועל ידי מר אלי נוסבאום ומר שרוני פלדמן.