סיפור ההפלגה:

למחרת ליל הסדר, אור לט"ו בניסן תש"ז (7.4.47) יצאה לדרכה ספינת משא חופים איטלקית קטנה, בשם Gian Paolo מקו החוף של בוליאסקו (Bogliasco) בצפון איטליה, כשעליה כ-620 מעפילים, בחורות ובחורים, שורדי השואה באירופה, חלקם נצר אחרון, מכל גווני העם היהודי, מתנועות נוער שונות, דוברי שפות שונות, בליווי שליחים מא"י. ההתקדמות הייתה איטית לאורך החופים, כשהם משתדלים לא להסב אליהם את תשומת הלב של הבריטים, החגים מעל לים התיכון במאמץ למצוא ספינות מעפילים דומות. על פי התכנית המקורית הייתה הספינה צריכה לחבור עם הספינה '''תיאודור הרצל''' ליד קלדוניה שבטורקיה, ולהעביר את מעפיליה אליה, אך בעיות תקשורת הביאו לכך שבדרך החתחתים לפלשתינה (א"י) אספה הספינה מעפילים נוספים מספינה קטנה עוד יותר, 'אלברטינה'. האחרונה, בפיקודו של דויד'לה בן חורין, יצאה לדרך יום אחרי 'שאר ישוב' והעמיסה על סיפונה 151 מעפילים, גם היא בחוף בוליאסקו. את המעפילים הנוספים שיכנו במאגר הפחם עליו ויתרו המובילים עקב המצב המיוחד. מספר המעפילים בספינה הקטנה הגיע עתה ל-768. דוד בן חורין שפיקד על 'אלברטינה' עבר ל'שאר ישוב' וקיבל הפיקוד עליה, יצחק לנדאור ורב החובל האיטלקי ירדו וחזרו ב'אלברטינה' לאיטליה. לאחר ההעברה, הוחלף שם הספינה ל-GALATA , טושטשו סימני הזיהוי האיטלקים והונף דגל טורקי. באזור איי יוון נתקלו בסערה חזקה במיוחד: הספינה נטתה למצב כמעט מאונך. בלית ברירה נכנסו למפרץ של אחד האיים, ונצפו ע"י רועה כבשים. האם היה זה הרועה שהסגיר את הספינה?

הספינה התגלתה ע"י הבריטים בלב ים ב-21.4.47, מצפון לפורט סעיד, אליה כיוונו מוביליה בתקווה להטעות את הבריטים. שתי משחתות נצמדו לאנייה כבר בדרום הארץ, ב־23 באפריל הצטרפו שתי משחתות נוספות. שתיים מהן נגחו משני צדי הספינה, ירו פצצות גז וסילוני מים. לנמל חיפה נכנסה הספינה הקטנה כשצמודות אליה לא פחות מ-6 משחתות! החיילים הבריטים פנו אל המעפילים ברמקול והודיעו שהם מתכוונים לעלות על האנייה ושאם לא ייתקלו בהתנגדויות לא יאונה למעפילים כל רע. למרות ההוראה מהארץ שלא להתנגד, ניהלו המעפילים חדורי הקרב מאבק עיקש: בקרב הקצר השתמשו הבריטים בנשק קר בברוטליות ובחזיזים (שהממו את המעפילים שחלקם אבדו הכרה), בעוד המעפילים השליכו עליהם תפוחי אדמה וקופסאות שימורים. ב-23.4.1947 הגיעה 'שאר ישוב' לחופי חיפה וכל המעפילים שעל סיפונה גורשו לקפריסין, פרט לפצועים שנפצעו בקרב שניהלו המעפילים כאשר הבריטים תפסו אותם. הגירוש נעשה בשתי אניות של הצי הבריטי, ה’אמפייר לייף גארד' ו'אמפייר קומפורט'.

ההעברה נעשתה בצורה אנושית יחסית, עקב הניסיון שבוע קודם עם 'תיאודור הרצל': החיילים הבריטים נעמדו בשתי שורות, והנוסעים שהורדו מספינת המעפילים והועברו לאניות הגירוש עברו ביניהם כמו בין שתי חומות.

המעפילים היו מאוגדים בקיבוצים אשר השתייכו לתנועות הנוער הבאות: השומר הצעיר (נתיב ה'גאולה', מסדה, מרדכי אנילביץ, לחירות) , עקיבא (בני שלום), גורדוניה (לים) , האיחוד הציוני (לנגב, עתיד, במאבק), דרור-בורוכוב (פרומקה מטרנוב, אחוה, לבן, אחיות, בורוכוב, לחופש), העובד (שמעון).

אירוע מיוחד במהלך ההפלגה הייתה לידה של תינוק שאימו עלתה בחודש התשיעי לאנייה ללא יידוע המובילים. שולה מרפלד-גוטליב, האחות שהפכה למיילדת, הבינה בבדיקה שראש התינוק כבר מבצבץ, ואחרי שהובאה לתא המפקד החלה שולה בתהליך הלידה. את חבל הטבור קשרה בעזרת שערות מראשה, ואת התינוק, שמואל ויתקין, עטפה בגופיה של המפקד.

​

כתבה: אילנה מרחב

​

מקורות:

'שאר ישוב' (אוניית מעפילים) ערך בויקיפדיה

'שאר ישוב' באתר הפלי”ם

פרטים נוספים על הספינה והתארגנותה מאת ניר מאור – עמותת חיל הים

עדות מנחם כהן (רב החובל), נמסרה לצוות מורשת 'שאר ישוב' ע"י בתו, עופרה לוינסון.

חיים דורנבוים, סיפור חיים. ספרו האישי משפחתי, נמסר לצוות מורשת 'שאר ישוב'.

עדויות מעפילים מראיונות אישיים: אילנה שתיל, שולה גוטליב, פנינה אבנון, סימה מרשלק, משה לכמן, צבי אליעזרי.