סיפור ההפלגה:

הספינה San Michele הייתה ספינת משא חדשה בת שנה כשנרכשה על ידי המוסד לעליה ב' באיטליה. הספינה הוכנה למשימתה בנפולי, איטליה. השם 'משמר העמק' ניתן לה על-שמו של קיבוץ 'משמר העמק' שהדף התקפה קשה של 'צבא ההצלה' הערבי במחצית הראשונה של אפריל.

ההעלאה לספינה בוצעה באמצעות הפלגות של ספינת דיג, 100 איש בכל הפלגה, כשהגיעו ל700 איש נאלצה הספינה להסתלק וחזרה בערב לאסוף את היתר. הספינה הפליגה ב- 14 באפריל 1948 מנמל לה סיוטה בצרפת עם 782 מעפילים, בהם 150 ילדים עד גיל עשר, 48 תינוקות עד גיל שלוש וכ100 נשים הרות. נתיב ההפלגה היה דרך מיצר מסינה, כרתים, קפריסין וחוף ישראל.

בעת שהייתה במרחק כמאה מייל מקפריסין, הורה לה מטה המוסד לעליה ב' לסייע לספינת המעפילים 'נחשון – הקסטל' שסבלה מקשיים טכניים באזור האי כרתים ולהעביר ממנה 500 איש. המפגש לא יצא אל הפועל בשל מטוס סיור בריטי שהופיע. מיד לאחר החלה משחתת בריטית ללוותה. בשל הרכב המעפילים, תינוקות, ילדים ונשים הרות נתקבלה הוראה לא להגיע לעימות עם הבריטים.

כשהחל ליווי המשחתת הבריטית הוחלט לשנות נתיב לחיפה. כוח בריטי השתלט על הספינה ב- 24 באפריל 1948, יום כיבושה של חיפה בידי ההגנה וגרר אותה לתוך הנמל. המעפילים גורשו למחנות המעצר בקפריסין.

לאחר הכרזת המדינה נשלפה הספינה מ"צי הצללים" והועסקה בהבאת עולים מצרפת ומקפריסין, ולאחר מכן במשימות רכש נשק.

​

כתבה: סנונית שהם

​

מקורות:

ראובן אהרוני, מטות התורן: ספינות ההעפלה והרכש לאחר מלחמת העולם השנייה. המרכז לתולדות כח המגן ע"ש ישראל גלילי, 1997.

דב בן-ישי, עורך, אוניות העפלה בלתי לגאליות: התקופה השלישית - מצגת

דוד שערי, גירוש קפריסין 1948-1946. אוניברסיטת תל אביב, ההסתדרות הציונית העולמית, 1981.