קרדיט תמונה - ארכיון בית הפלמ"ח, טיוב וצביעה - קליפסול

סיפור ההפלגה:

'מורדי הגטאות' (Agah Orietta בשמה המקורי) הייתה ספינת עץ ישנה וקטנה שנרכשה באיטליה, 400 טון בסך הכל. הספינה עברה בנמל לה ספציה שבמערב איטליה תיקונים רבים על מנת להכשירה להפלגה. בין היתר נבנו למטה בירכתיים 1350 דרגשי שינה בשלוש קומות.

משנשלמו ההכנות הפליגה הספינה דרומה, הקיפה את קצה המגף האיטלקי וב-12 במאי 1947 עגנה מול חוף מולה דה בארי. העמסת 1457 המעפילים על הספינה בוצעה ממזח שהוכן מראש. המעפילים הועלו על 8 סירות גומי, 30 איש בסירה והועברו מהמזח לספינה. ההעמסה ארכה 3 שעות ובוצעה בשקט ובמהירות.

בדו"ח של משרד ההגנה הבריטי מתאריך 24.5.1947 נכתב: "הספינה עצמה הייתה במצב מטונף ללא סידורים סניטריים נאותים, הספינה נשאה דגל לבן ארוך ועליו כתוב בעברית "מחורבות הגטו לארצנו ולמקלט הבלעדי פתחו את שערי ישראל." הדגל הלאומי היהודי הנושא מגן דוד הונף בראש התורן. ועוד כתוב שם "עבור ספינה קטנה כל כך, היה מספר מדהים של אנשים על הסיפון, הספינה הייתה כל כך צפופה כשהיא הגיעה לחיפה, שנראה כמעט בלתי אפשרי שכל כך הרבה אנשים היו על הסיפון לאורך המסע". מספר המעפילים המפורט בדו"ח: 516 נשים, 904 גברים, 37 ילדים ו-2 תינוקות בני יומם (קיים פער קטן. במספר המעפילים בין המקורות השונים). המעפילים היו מפולין, צ'כוסלובקיה, רומניה, הונגריה, וגרמניה ניצולי מחנות וחברי תנועות נוער.

בצוות הספינה היו קפטן טורקי, 5 מלחים זרים, 2 מכונאים וצוות עברי של אנשי הפלי"ם. יומיים אחרי שהפליגו מבארי ב-15.5.1947 התחוללה סערה קשה, הספינה מצאה מסתור האזור האי קפלוניה השייך לאיי יון, מצפון מערב להם למשך 34 שעות. במהלך ההפלגה התקיימה תקשורת בין מטה הארגון בפריז, הארץ והספינות שבדרך.

ב-18 למאי לפנות בוקר במרחק 20 מייל לפני האי קמיליה שבאיי יוון נפגשה הספינה עם 'הקטנה'. מדובר בכלי שיט קטן שאליו הועברו המלחים הזרים, פרט לרב החובל. ביום זה הייתה 'מורדי הגטאות' אמורה לפגוש את ספינת המעפילים 'יהודה הלוי' שיצאה מאלג'יריה עם 400 עולים ממרוקו ומתוניסיה, אך המפגש לא יצא לפועל. 'יהודה הלוי' התעכבה בפלרמו עקב חוסר בפחם ועקב צורך לטפל בילדה שחלתה. לאחר מכן המשיכה 'מורדי הגטאות' דרומה, בנתיב השייט הצפוף, לכיוון הדלתא של הנילוס. ב-22 במאי הגיעה הספינה למרחק ראייה ממגדלור דומיאט, פנתה מזרחה ושטה לאורך החוף המצרי לכיוון חופי הארץ.

ב-23 למאי מול רפיח, 35 מייל מתל אביב זיהה מטוס בריטי את הספינה. בשעה 11:00 באותו בוקר הופיעה מולם משחתת בריטית והנתיב שונה לכיוון חוף תל-אביב. כעבור שעתייםהופיעה משחתת שניה שדרשה מהם להפליג לחיפה, אך היא נענתה בסירוב.

עוד טרם ההפלגה קיבלו המעפילים במחנות ההכשרה הדרכה בלחימה, במקלות ובקרב פנים אל פנים. בספינה התארגנו בשלוש טבעות הגנה ולכל טבעת נקבע מלווה ארץ ישראלי ששימש מפקד והיו לו סגן וקבוצה מובחרת של 15 איש. כשלא נשמעו להוראות הבריטים נגחושתי משחתות בריטיות את הספינה משני צידיה. הבריטים ניסו לעלות על סיפונה ואז השביתו מלווי הספינה, אנשי הפלי"ם את המנוע. הבריטים שהתקשו בהשתלטות התיזו מים וזרקו גז מדמיע. ההשתלטות ארכה כשלוש שעות.

במשך כל זמן ההשתלטות התקיימה תקשורת בין הספינה למטה ההגנה שבארץ. כשהחיילים הבריטים השתלטו עליה הושמדו מכשירי הקשר. בשלב זה קפץ אחד המעפילים למים תוך נסיון לשחות אל החוף שנראה באופק אך סירת המנוע הבריטית'בריסנדן' אספה אותו. צוותי ההשתלטות הבריטים היו מצוידים ומאומנים. אחרי הטלת מספר רימוני גז קפצו אל הסיפון ומיהרו להגיע למוקדי השליטה בספינה – הגשר וחדר המכונות. המעפילים השליכו על החיילים הבריטים בקבוקים ושיירי מזון. בשעה 14:46 פסקה ההתנגדות באנייה והיא נגררה לחיפה.

ב-24.5.1947, בליל שבת, נגררה הספינה לנמל חיפה.

בעיתון 'דבר' מתאריך, 26.5.1947 נכתב: "אוניה קטנה מתקרבת. שקט גמור ופתאום נשמע בקול חלוש שמתגבר "שיר הפרטיזנים" והשיר מתפשט בכל האוניה: אנחנו פה!"

על פי הדו"ח הבריטי פרצה הפרת סדר על סיפונה של אונית הגירוש "ראנימיד פארק" אליו הועברו המהגרים הבלתי חוקיים. נראה שהיהודים נסערו מכלובי התיל שעל הסיפון... בתגובה הם נהדפו בזרנוקי מים. בשבת בבוקר הפליגה המשחתת והגיעה לפמגוסטה ומשם למחנה המעצר בקאראולוס.​

​

כתבה: רחל רוזנצוויג

​

מקורות:

ראובן אהרוני, מטות התורן: ספינות ההעפלה והרכש לאחר מלחמת העולם השנייה. המרכז לתולדות כח המגן ע"ש ישראל גלילי, 1997.

ניר מאור, מורדי הגטאות, 2020 - מסמך, לא פורסם

Report of illegal ship-orietta alias AGHA. HQ 6 Airborne Div. 24 May 47