סיפור ההפלגה:

הספינה Avanti, Maria Serra)) שהייתה ספינת משא עם מפרשים נרכשה באיטליה והוכנה למשימת ההעפלה בנמל לה-ספציה. שמה ניתן לה על שם 'כתריאל יפה', מחלוצי הימייה העברית בארץ ישראל', ממקימי נמל תל אביב ורב החובל של הספינה 'ארי הים', שלימים כונתה ספינת 'כ"ג יורדי הסירה' שנעלמה בדרכה לביצוע פעולת חבלה בבתי הזיקוק בטריפולי, לבנון. ב 18 במאי 1941, בארבע אחרי הצהריים, נוצר קשר האלחוט האחרון עם הספינה. לאחר מכן לא נשמע ממנה אות חיים.

ב 31.7.1946 הפליגה 'כתריאל יפה' מנמל בוקה די מגרה שבאיטליה כשעל סיפונה 604 מעפילים, מרביתם ניצולי שואה מפולין ובהם ילדי סלווינו. היו אלה יתומים ניצולי שואה שאותרו על ידי חיילי הבריגדה היהודית שנאספו אל מחסה ארעי בכפר סלווינו שבאיטליה לאחר מלחמת העולם השנייה. המעפילים עלו על אסדות, לאורך נהר מגרה עד לשפך הנהר, שם עגנה הספינה.

ב-7 באוגוסט הודיעו ממפקדת "ההגנה" למלווי האונייה, שעליהם להיפגש בלב ים עם הספינה 'כ"ג יורדי הסירה' ולקבל ממנה 790 מעפילים ו'כ"ג' תחזור לאחר מכן לאיטליה, עם צוות הימאים הזר של 'כתריאל יפה'. קבוצת מעפילים ניסתה להתמרד ולתפוס פיקוד כדי לא לחזור ולהיפגש עם ה'כ"ג', אך לבסוף נרגעו הרוחות.

ב-11 באוגוסט הודיעה הספינה שאין באפשרותה לבצע את ההעברה בגלל התקשורת הלקויה עם ה'כ"ג', שמנועה היה מקולקל והיא עמדה, וגם בגלל מחסור במים ובמזון. ממפקדת ההגנה בארץ ישראל נשלחה הוראה לבצע בכל זאת את ההעברה, אולם הקשר נותק.

ב 11 לאוגוסט נגלתה הספינה למטוס סיור בריטי ומשחתת בריטית. ההוראות מהארץ היו לסרב לעצור ואם נדרש להתעמת עם הבריטים ולחבל במנוע הספינה. ב13 לאוגוסט כאשר נכנסה למים הטריטוריאליים של ישראל קיבלה 'כתריאל יפה' הוראה ממשחתת בריטית לעצור. כמה מלחים בריטיים עלו על סיפון הספינה ובמהלך מאבק הצליחו לכלוא אותם במחסן. מה שגרם לכוחות בריטיים נוספים לעלות על הסיפון ולהשתלט על הספינה.

במשך ששה ימים עגנה האונייה בפתח נמל חיפה תחת שמירה בריטית, בעוד הבריטים עסוקים עם גירוש מעפילי שתי הספינות שהקדימו אותן 'יגור' ו 'הנרייטה סולד'. מפקד הספינה, אליעזר טל, הסתייע במעפילים על מנת לנסר את שרשרת העוגן תחת אפם של השומרים הבריטיים. בעוד קבוצה קטנה של מעפילים שרו בקולי קולות כדי לטשטש את הרעש והשגיחו על אנשי המשמר. כתוצאה מניתוק העוגן החלה הספינה להיסחף עם הרוח לכיוון קרית חיים. גוררת עם כוח גדול דלקה אחריה ותפסה אותה.

לאחר מעבר המעפילים אל המשחתת הבריטית ה'אמפייר הייווד' התחולל מאבק נוסף במטרה לעכב את הגירוש. במהלך המאבק המעפילים הצליחו לחבל באונייה בעזרת חומרי נפץ שהונחו והופעלו בתחתית האונייה ב-18 באוגוסט.

בסיוע שלש מעפילות צעירות מקבוצת ילדי סלבינו אניטה מרימסקי והאחיות עדינה בן פנחס ואחותה הצעירה אילה אביאל, הבריחו המלווים לאניית הגרוש חומר נפץ שהועבר אליהם לספינה בתוך כיכרות לחם ע"י זלמן פרח. המעפילות הסתירו את חומר הנפץ בנעליהן כרפידות, ולמזלן החיפוש על גופן לא כלל את הנעליים. המטען הופעל ע"י אליעזר קליין וגרם לאניית הגרוש 'אמפייר הייווד' נזק קל ועיכב את הגירוש בכמה ימים. גירוש המעפילים לקפריסין ארע ב-27 באוגוסט, לא לפני מאבק נוסף ואחרון של המעפילים במהלכו הבריטים הפעילו זרנוקי מים וגז מדמיע כנגד המעפילים שהתבצרו בבטן האונייה.

​

כתבה: סנונית שהם

​

מקורות:

ראובן אהרוני, מטות התורן: ספינות ההעפלה והרכש לאחר מלחמת העולם השנייה. המרכז לתולדות כח המגן ע"ש ישראל גלילי, 1997

נחום בוגנר, ספינות המרי: ההעפלה 1948-1946. משרד הביטחון ההוצאה לאור, המרכז לתולדות כח המגן ע"ש ישראל גלילי, 1993.

"'כתריאל יפה' (ספינת מעפילים)" בתוך ויקיפדיה.

דוד שערי, גירוש קפריסין 1948-1946. אוניברסיטת תל אביב, ההסתדרות הציונית העולמית, 1981.​