סיפור ההפלגה:

הספינה Maria Giovanni נרכשה באיטליה והפליגה לנמל לה-ספציה שם הוכנה לקראת משימתה.

הספינה הפליגה ב 19 לאוקטובר 1947 לבנדול שבצרפת. בהיותה בדרך הוזעקה לחלץ את הספינה 'ברק', שהייתה במשימת הפלגה לאיסוף מעפילים באלג'יר, שמנועה שבק חיים בדרום-מערב קורסיקה. היא גררה את 'הברק' למעגן בצפון סרדיניה ומשם היא המשיכה במקומה לחוף אלג'יר. בחוף, 60 ק"מ מערבית לאלג'יר, אספה ב 19 לנובמבר 1947 כ50 בני נוער ממרוקו ואלז'יר, חברי ארגונים ציוניים.

הפעולה נחשפה למשטרה המקומית ולכן נאלצו לנטוש את המקום כשבחוף נותרו 596 מעפילים שהוחזרו לעיר אלג'יר. משם תוכננה להפליג לצרפת ולאסוף מעפילים נוספים. בדרך לצרפת חלה תקלה במנוע והיא הפליגה לסרדיניה. שם נעצרה ע"י האיטלקיים והובלה לנמל בצפון האי. רב החובל וסגנו שיתפו פעולה עם השלטונות ולכן בהעדרם מילט איש הפלי"ם נמרוד אשל יחד עם יתר הצוות הזר (שלא היה נאמן לרב החובל) את הספינה. משם הגיעה הספינה למפרץ ג'ירולטה שבמערב קורסיקה ובו עגנה במשך שבועיים לתיקונים. שם גם בוצעה העמסתם של 680 מעפילים יוצאי הונגריה רומניה ופולין, מרוקו ואלג'יר (14.12.1947).

למפקד הספינה מונה מוקה לימון, שהגיע מצרפת לקורסיקה כ- 10 ימים קודם צאתה לדרך והצטרף למלווים נמרוד אשל וה'גדעוני' שלמה רוזן. המעפילים הגיעו לספינה מחוף בנדול שבדרום צרפת, בסמוך למרסי בספינה 'זיבלה' שנקראה לימים בשם 'קוממיות'. ההפלגה לארץ ארכה כשבועיים, ובדרך הים סער והיה צורך להשתמש במפרשים הישנים והקרועים.

ב- 23 בדצמבר 1947 בהיותם ממערב לכרתים נתגלתה הספינה ע"י משחתת בריטית שליוותה אותה עד לחופי הארץ. בקרבת חופי הארץ הצטרפו משחתות נוספות והן ליוו את הספינה לנמל חיפה, אליו נכנסה בליל שבין ה- 28 ל- 29 בדצמבר 1947. בהתאם להוראות לא הייתה התנגדות אלימה לבריטים והמעפילים הועלו על אוניית הגירוש 'אושן ויגור' וגורשו לקפריסין.