סיפור ההפלגה:

בתחילת דרכה הופעלה הספינה בימת מישיגן ארה"ב, הספינה נבנתה בקליבלנד ב-1896 עבור משמר החופים האמריקאי והשתתפה במלחמת ארצות הברית – ספרד. בתחילת מלחמת העולם הראשונה נקראה "גרשם" (Gresham).

במהלך מלחמת העולם הראשונה הספינה שימשה גם את משמר החופים בחוף המזרחי של ארה"ב. לאיתור צוללות באוקיינוס האטלנטי. כשהוצאה משרות, הפכה לספינת סוחר להובלת בננות ושמה שונה ל – Trade Winds.

בתחילת 1947 נרכשה הספינה על ידי אנשי המוסד לעליה ב'. ואז החלה את דרכה לארץ ממיאמי עם רב חובל לא יהודי. ועם צוות שרובו מתנדבים יהודים אמריקאים. בין המתנדבים האמריקאים היו כאלה שהייתה להם הכשרה ימית. קצין ראשון הרולד כץ, קצין שני מורי גרינפילד, סאני וינטראוב ששימש כאלחוטן גם בצי הסוחר האמריקאי.

המלחים הנוספים: צ'ארלס וייס, אדריאן פיליפס, אל ניימוף, ארני ראובן, ברני לוי, ג'ראלד רובינשטיין, האל גלילי-פיינברג, הוג מקדונלד, חי ברוורמן. מייק ברנשטיין, פאול קיי קמינסקי. גו' גילדין, סאם גורדון, מרווין אבי רוזנברג, מני וינשטיין, מרווין וייס וסיד ילין. הספינה הפליגה ממיאמי לבולטימור לצורך תיקונים ובתחילת מרץ 1947 הפליגה לליסבון, פורטוגל. שם שופצה ונבנתה להובלת הפליטים מאירופה, המשך העבודות נעשו במספנה פורטונרה, דרומית לל-ספציה. בעת שהותם בליסבון חשדו הפורטוגזים במטרת השיפוצים ועצרו את יהודה בהרב (רבינוביץ) איש המוסד לעליה ב' שהיה אחראי על צוות ההכנה שם. אך לאחר זמן קצר שוחרר יהודה בהרב על ידי הפורטוגזים. מיד עם שחרורו הצליחו המלחים לצאת את הנמל, ולהפליג למרסי ומשם לפורט דה בוק צרפת. מצרפת הספינה הגיעה ללה-ספציה מזרחית לגנואה למפרץ בוליאסקו איטליה. שם עלתה קבוצה ראשונה של מעפילים וב-8 למאי 1947 עלו על סיפון אוניית המעפילים בלילה חשוך ביותר במפרץ בוקה דה מגרה (איטליה) 1414 מעפילים ניצולי שואה ילדים ומבוגרים.

שם הספינה שונה עם תחילת ההפלגה הלא לגאלית מאיטליה לארץ (אז פלסטינה) ל-"ארתור ג'יימס בלפור". על שם הצהרת הלורד "בלפור". מפקד הספינה היה ישראל רותם (רוזנבלום) איש פלי"ם. ונלוו אליו אלכס שור, מאיר פליק ו גדעוני נחום מונדר (מנור) אנשי פלי"ם גם הם.

ב-16 במאי 1947 זוהתה האוניה על ידי מטוס סיור בריטי ליד חופי ראש הנקרה. כעבור זמן קצר החלה משחתת בריטית ללוותה. מיד התחילה התנגדות המעפילים לעליית הבריטים על האונייה.

הצוות מינה נער בן 16 חיים כהן, פליט מהונגריה ,להכריז שהוא הקפטן, חבשו לו את כובע הקפטן.

בשעות דרמטיות אלו התרחשה גם לידת תינוק בחדרון צפוף על סיפון הספינה. הלידה ערכה שעות ובמזל טוב נולד תינוק זכר לשמחת משפחת המעפילים פרידמן מפולין. אנשי הצוות נתנו שם לילוד הרך את השם "ארתור" על של האוניה. האחות רחל כץ גילברט מעפילה מפולין היתה המיילדת. והרופא שעזר לה היה שלמה (דיוסי) מעפיל מהונגריה. שלמה נפטר בעת שירותו הצבאי בארץ לאחר שחזר ממחנות המעצר בקפריסין והתגייס מיד לצה"ל.

מיד עם תפיסתה של הספינה קבל הגדעוני הוראה מהארץ לשנות את שם האוניה ל-"התקווה". כל צוות הספינה נרתם למחוק את שם האוניה "ארתור ג'מס בלפור". והעלו במקומו שלט ענק בשם "התקווה". לפנות בוקר ב-17 למאי 1947 גורשו 1414 המעפילים וחלק מאנשי הצוות למחנות המעצר בקפריסין. משפחת פרידמן הורשתה לרדת עם התינוק בחיפה.

​

כתבה: לאה בהט