סיפור ההפלגה:

הספינה Fede נרכשה באיטליה והוכנה למשימת נשיאת מעפילים בנמל פורטו ונרה. מדובר באותה אונייה שהפליגה במאי 1946 תחת השם 'דב הוז'. הפעם, בשמה החדש, יצאה לדרך ב– 23 באוגוסט 1946 ממעגן בוקה די מגרה (איטליה). הספינה נקראה ע"ש ארבעת עקרונות החירות אשר נוסחו ע"י נשיא ארה"ב רוזוולט ב-1941: חירות הדיבור, חירות האמונה הדתית, חירות ממחסור וחירות מפחד. 'ארבע חירויות' הייתה הספינה הראשונה שהפליגה שאנשיה ידעו מראש שאם יתפסו על ידי הבריטים הם צפויים להיות מגורשים לקפריסין.

הספינה שהייתה במעקב הבריטים נאלצה לחמוק מן הנמל בטרם נשלמו ההכנות והמעפילים הובאו אליה בסירות. בשל כך התנאים עבור המעפילים היו קשים, סידורי האוורור היו לקויים והיה מחסור במי שתייה, מה שגרם למספר רב של חולים בקרב המעפילים. הספינה הפליגה לפנות בוקר ב 23.8.1946 כשעל סיפונה 1,024 מעפילים, מתנועות שונות וכן צעירים מסלוניקי ופולין.

יהודה ארזי, האחראי על פעולות המוסד באיטליה הורה למפקד הספינה שאם יתקל במשחתת בריטית לא לעצור, אף אם יתקלו בירי אזהרה ובמידה שיעלו הבריטים על סיפון הספינה להתנגד בכח. ביוזמתו גם צורפה למסע הספינה העיתונאית קלייר נייקינד כדי לסקר את המסע ואת מאבק המעפילים בעיתונות הבינלאומית. ב 2 לספטמבר כשהיא במרחק 40 מייל מחוף תל אביב נתגלתה הספינה על ידי מטוס סיור ושתי משחתות בריטיות נגחו בה. כשהתקרבו המשחתות הניפו המעפילים את דגל הלאום וכרזה עליה נכתב "הננו 1,000 פליטים יהודים השבים לביתם, אל תעצרונו, הננו בלתי מזויינים". המעפילים הצליחו בתחילה להדוף קבוצת חיילים בריטים שעלתה על הסיפון. שנים עשר מעפילים קפצו למים כדי לשחות אל תל אביב, אך, רק שניים הצליחו בכך. האחרים נאספו על ידי המשחתת הבריטית. לאחר מאבק של שלוש שעות נגררה הספינה לנמל ומעפיליה הועברו לאניית הגירוש 'אמפייר הייווד' שהעבירה את המעפילים לקפריסין. שלושה עשר מעפילים נלקחו לבתי חולים בחיפה ובעתלית.