מעפילים - בנו את הארץ, בונים את הזיכרון
"שורות המגינים בקפריסין תרמו למלחמת השחרור לפחות אוגדה" יואש צידון (צ'אטו)
עַל אֵם הַדֶּרֶךְ עֵץ עָמַד, עָמַד נוֹפֵל־אַפַּיִם.
כָּבַשׁ בּוֹ רֹאשׁ אֲבִי-אִמְּךָ, פָּנָיו לִירוּשָׁלַיִם.
נָשָׂא בִּבְכִי תְּפִלַּת מִנְחָה, עִם אֱלוֹהָיו בִּשְׁנַיִם.
עַל אֵם הַדֶּרֶךְ עֵץ נִכְרַת, נִכְרַת וַיְהִי לְתֹרֶן...
הַס, יֶלֶד. הַסְּפִינָה עַל צַד כּוֹרְעָה, נוֹשֶׁקֶת מַיִם.כּוֹרַעַת הַסְּפִינָה עַל צַד, עוֹלָה שְׁלוּפַת צִפֹּרֶן!
אקסודוס 1947
פרטים:
מספר המעפילים – 4554
נמל מוצא – סט, צרפת
תאריך הפלגה – 11.7.1947
הגעה לחיפה – 18.7.1947
הגעה חזרה לצרפת – 29.7.1947
הגעה לגרמניה – 7.9.1947
אנשי הצוות: יוסי הראל, יצחק (אייק) אהרונוביץ'.
מיכה פרי, סימה שמוקלר, עזריאל עינב, מקס כהן,
צבי כצנלסון, ד"ר יהושע כהן, יעקב אורון
צוות ים שכלל אנשי מח”ל העפלה

קרדיט תמונה: יעקב וימן
סיפור ההפלגה:
ספינת הנהרות President-Warfield נבנתה בשנת 1928 ושימשה לשייט תענוגות ל-400 נוסעים. לאחר מלחמת העולם השנייה היא עמדה למכירה כגרוטאות. בחודש נובמבר 1946 הספינה נרכשה, דרך "חברת קש", על ידי שליחי "המוסד לעליה ב" בארה"ב בכספים שתרמו יהודים מקומיים. הספינה עברה שיפוץ ראשוני בנמל בולטימור, הפליגה לאיטליה ושם החלו בשיפוץ פנימי לקליטת אלפי מעפילים. בהמשך עברה לצרפת שם הסתיים השיפוץ.
הספינה יצאה מנמל סֵט (Sète) שבדרום צרפת ב־11 ביולי 1947 כשעל סיפונה 4,554 מעפילים, 9 אנשי צוות ישראלים (רובם אנשי פלי"ם) ו-41 מתנדבים, רובם מארה"ב. בהיותה בלב ים היא קיבלה את שמה החדש 'אקסודוס 1947' / 'יציאת אירופה תש"ז' שקבע משה סנה.
ב־18 ביולי נלכדה הספינה על ידי הבריטים, מחוץ לגבולות המים הטריטוריאליים של ארץ-ישראל, לאחר עימות שבו נהרגו שני מעפילים ואיש צוות – מתנדב יהודי מארצות הברית. הספינה נגררה לנמל חיפה, והמעפילים הועלו מיד לשלוש אוניות גירוש. בתחילה נמסר למעפילי אקסודוס כי יגורשו לקפריסין. אולם הבריטים שינו את מדיניותם והחליטו לגרשם חזרה לצרפת, שממנה יצאה הספינה.
המעפילים שהו על האוניות מול פורט-דה-בוקבדרום צרפת עד 22 באוגוסט 1947, תוך סירוב עיקש לרדת מהן. ממשלת צרפת סירבה לדרישת בריטניה להוריד את המעפילים בכוח. לאחר יותר משישה שבועות בלב ים בתנאים קשים, החליטו הבריטים לגרש את המעפילים לשטח שבשליטתם בצפון גרמניה.
ב־7 בספטמבר 1947, כשישים יום לאחר יציאת "אקסודוס" מנמל סֵט, הגיעו שלוש אוניות הגירוש לנמל המבורג. המעפילים הורדו בכוח, הועלו לרכבות ובהמשך למשאיות והועברו למחנות צבאיים בריטיים באזור העיר ליבק שהוסבו למחנות מעצר המתאימים לשהייה בתנאי קיץ. בהמשך הועברו למחנות אחרים באזור העיר אמדן שהיו מתאימים לשהייה בתנאי החורף הקשים של גרמניה.
גירוש המעפילים לגרמניה הביא ללחץ בינלאומי כבד על בריטניה והשפיע על החלטת האו"ם מיום כ"ט בנובמבר 1947.
הספינה "אקסודוס" הפכה להיות סמל לתקופת ההעפלה בעיקר בגלל גירוש אלפי ניצולי שואה חזרה לגרמניה.
החל מחודש נובמבר 1947 יכולים היו המעפילים לצאת ממחנות המעצר. מספר מעפילים הצליחו להגיע לערי נמל באירופה בתעודות מזויפות, לעלות על ספינות מעפילים אחרות ובסוף מסעם השני הגיעו לקפריסין.
השלטונות הבריטים היקצו מדי חודש 1,500 סרטיפיקטים לעלייה, מתוכם 750 הוקצו למעפילים שהיו עצורים בקפריסין. ועד מחנות קפריסין, כאקט של הזדהות, החליט ביום 19.10.1947 להעביר מיכסה חודשית אחת לטובת מעפילי אקסודוס.
למעלה מ-40 ממעפילי אקסודוס נפלו במערכות ישראל ובפעולות איבה. יהי זכרם ברוך.
כתב: יעקב וימן – צוות מורשת אקסודוס.
כתב: יעקב וימן
מקורות:
אתר האינטרנט של צוות מורשת אקסודוס www.exodus-1947.com
באתר זה מצוטטים קטעים ממקורות נוספים וקיימים בו סיפורי מעפילים ואלבומי תמונות.





