סיפור ההפלגה:

הספינה, בשמה המקורי Earl of Zetland, הושקה ב 1877 באי שטלנד והפליגה בין איי הצפון וב 1946 הוצאה משימוש. המוסד לעליה ב' רכש את הספינה בסקוטלנד בדצמבר 1946 ומשם יצאה למרסי לביצוע ההכנות למשימתה. 'יהודה הלוי' הייתה ספינת המעפילים הראשונה מהמגרב. היא נקראה ע"ש 'יהודה הלוי' - גדול המשוררים והפילוסופים העבריים בימי הביניים, שחי בספרד במאה ה- 11.

כדי להיערך להעלאת מעפילים לספינה הוכן מחנה מעבר בשם 'שלווה ובריאות' שהוגדר כמחנה של תנועת צופים ואורגן בידי השליח כלב קסטל. הגיעו מאות יהודים שחצו את הגבול ממרוקו. המעפילים עסקו מידי יום בפעילויות 'מחנאות וטיולים' כדי לא למשוך את תשומת לב תושבי האזור. עיכובים טכניים עיכבו את הפלגת הספינה 'יהודה הלוי'. לאחר כשלושה חודשי המתנה עגנה הספינה במפרץ טנס, 38 ק"מ מהנמל הצבאי טנס. כאשר הגיעה הספינה למפרץ טנס ירדו המעפילים כרגיל אל החוף.

הם הועברו בסירות אל הספינה והעלייה לספינה התבצעה באמצעות סולמות וחבלים בסיוע חברי תנועת 'צעירי ציון'. אליהו ביטון סיפר "שאחד מ אנשי הפלי"ם ונוספים ביקש ממנו לחלק שקיות הקאה לאנשים. לא היה אוכל ולא מים והכל ניתן במשורה. לאחר העלאת מאות אנשים הגיעה הג'נדרמיה - המשטרה המקומית ותפסה את כ-700 המעפילים שנשארו על החוף והם הוחזרו לאלג'יר. במסע המטלטל הזה נפטרה ילדה והיא נקברה בים."

ב-10 למאי 1947 הפליגה הספינה בדרכה לפלשתינה-א"י כשעליה 399 מעפילים רובם ממרוקו ובודדים מאלג'יר, תוניס ולוב. המעפילים היו צעירים, בעלי משפחות, נשים וילדים. הספינה עגנה בדרכה בנמל פלרמו שבסיציליה כדי להטעין פחם ולאפשר למעפילים הדחוסים בבטן האונייה לעלות לסיפון ולנשום לרווחה. שכן בדרכה לא הורשו לעלות על הסיפון מחשש שיתגלו בידי המשחתות הבריטיות שפטרלו בים התיכון כדי לצוד ספינות מעפילים. כשהתברר בפלרמו כי הספינה הינה ספינת מעפילים עוכבה הספינה ורק לאחר 24 שעות ב 19 למאי הורשתה להפליג. משם הפליגה הספינה לאורך חופי מצרים לעבר פלשתינה-א"י. 

מיד עם צאתה לדרכה נצמדו אליהפריגטות בריטיות שביקשו לברר לאן מועדות פניה. ביום הרביעי לאחר ההפלגה מפלרמו זיהה המעקב האווירי הבריטי את הספינה והובהר לבריטים שהספינה בדרכה לאלכסנדריה. כאשר הספינה לא שינתה ממסלולה נצמדו אליה שתי פריגטות בריטיות. כשהגיעה הספינה למים הטריטוריאליים של ארץ ישראל במרחק 30 מייל מהחוף נגחו אותה הפריגטות משני צידיה ומים החלו לחדור אליה. חיילים בריטיים קפצו אל סיפון הספינה. שלמה פרץ מעפיל בספינה סיפר: "שרנו את 'התקווה'.. לא היו לנו אלא כמה קופסאות סרדינים וכמה קרשים וההתנגדות הייתה קצרה. מיד, עם עגינתה בנמל חיפה ביום 31.5.1947 עברנו בדיקה רפואית. משפחה אחת הועברה לעתלית כי בתם חלתה. למחרת ב 1.6.1947 העבירו אותנו לאוניית הגירוש 'אושן ויגור' וגורשנו קפריסין."

הספינה 'יהודה הלוי' "הוכיחה לעולם היהודי, להסתדרות הציונית וליישוב בארץ שיהודי צפון אפריקה רוצים לעלות". הצלחת ההפלגה הזו הביאה - ... "להתלהבות עצומה והגבירה את הרצון לעלייה" מרחבי המגרב.

​

כתב: דניאל בראלי ביטון