ארגון מעפילי קפריסין : מורשת. הנצחה. הנחלה. הינו עמותה רשומה שייעודה הנצחת מעפילי קפריסין ותומכיהם, חשיפת והנחלת מורשתם של מעפילי קפריסין בישראל ובעולם. 

הארגון פועל להעלאת המודעות הציבורית לסיפור ההעפלה הגירוש והמעצר בקפריסין ולמשמעותו. זאת על מנת להעלות על נס את חתירתם להגיע לארץ ישראל בכל דרך, מאבק בבריטים, חזרתם לחיי חברה ויצירה במחנות קפריסין והתכוננותם לתרום למדינת ישראל בהתיישבות, בטחון וקיבוץ גלויות. כל זאת תוך שיתוף פעולה של כל חלקי עם ישראל.

 

מאות רבות של אנשים פעלו ותמכו בהכנתם ובהבאתם של עשרות אלפי המעפילים שורדי שואה מאירופה ויהודים מצפון אפריקה. בהם פעילים מארגוני הבריחה, המוסד לעליה ב', הסוכנות היהודית ופעילי פלמ"ח באירופה, בצפון אפריקה ובקפריסין. אנשי פלי"ם שהתגייסו לפקד על השטת הספינות וללוות את המעפילים, מתנדבים אמריקאים שהביאו אוניות מארה"ב וליוו אותם בספינות מאירופה ארצה, שליחים מהארץ דוגמת מורים וצוותי רפואה ושליחי ארגון הג'וינט סייעו למעפילים במחנות המעצר בקפריסין , וגם לא-יהודים סייעו למאמץ הלאומי זה.

 

מטרות הארגון הן:

1. הנחלה

1.1. הנחלה בציבור הרחב

באמצעות הרצאות, כנסים, סמינרים
 

1.2. במערכות החינוך הפורמאלי והבלתי פורמאלי – במערכת החינוך, בתנועות הנוער, בקורסי הצבא, השוטרים, במוסדות נוער

באמצעות: מפגשים, הרצאות, כנסים, סמינרים
 

1.3. בקרב האקדמיה-

באמצעות: קשרים עם חוקרים ומכוני מחקר

עידוד ותמיכה במחקר אקדמי

​​

2. הנצחה

2.1. הנצחה פיסית – אנדרטאות, מוזיאונים

 – ספרים, תיעוד, מדליות.
 

2.2. הנצחה דיגיטלית – מערכות מידע אודות מעפילים, ספינות, נושאי הנצחה

 

3. גיבוש קהילה של כלל המעפילים, המסייעים להם ובני משפחותיהם.

 

4. הקמת "משמרת צעירה"

 

תחומי פעילות

למימוש מטרותיו מתמקד ארגון מעפילי קפריסין בעריכת אירועים וכנסים (עד עתה נערכו מעל 60 כנסים), מפרסם ספרים המקבצים את סיפורי המעפילים, מעביר הרצאות לציבור, פועל מול מערכת החינוך במתן הרצאות וסדרות לימוד לתלמידים, מתעד ראיונות עם מעפילים אודות קורותיהם כעדות מיד ראשונה ומפרסמם ביו-טיוב, מפיק סרטונים בנושא. 

 

בארגון פועל צוות מחקר ומידע העוסק באיסוף מסמכים, תמונות וסיפורי עדות באשר לקורות המעפילים לאחר תום מלחמת העולם, במהלך ההעפלה, בקפריסין ובהגשמה, וכן נתונים ומחקר על סיפור ההעפלה ואוניות המעפילים, דרכי ההתארגנות של הקבוצות והתנועות השונות. מערכת המידע "מהארכיון לתיבה" של ארגון מעפילי קפריסין מספקת מידע להנצחה ולהנחלת מורשת המעפילים – ברמת הפרט ובקבוצות. 

 

הארגון פועל להוקרת אנשי המוסד והפלי"ם שהפעילו את תנועת ההעפלה והקפריסאים שסייעו לעצורי קפריסין, השליחים והתומכים הנוספים.

 

הארגון מקיים טקס אזכרה שנתי לנפטרי קפריסין בבית העלמין חיפה – חלקת קפריסין (שער תמר). בחלקה קבורים 163 נפטרי קפריסין (רובם תינוקות) שעצמותיהם הועלו ב 1970 מבית העלמין מרגו שליד פמגוסטה בטקס ממלכתי לקבורה בישראל, וכן נפטרי אסון טביעת ספינת המעפילים רפיח. חלקם של הקברים הינם אנונימיים ואי לכך, מתקיים פרויקט של "לתת שמות לאלמונים" במהלכו זוהו עד עתה כ 70 מתוך 120 קברות אלמונים. 

 

הארגון פועל כיום למען הקמת מרכז למורשת מעפילי קפריסין. 

 

ייסוד הארגון וסטטוס הארגון

ארגון מעפילי קפריסין הוקם על ידי שבעה מייסדים שהשתתפו במסע שורשים למחנות קפריסין והחל לפעול ב 2016 באמצעות צוות היגוי. מייסדי הארגון: אמיר רוגל, דוד יוגב, אבי שאול, נחשון סנה, נחמה פרידמן, אבישי שחר, סימה מנור.

הארגון נרשם כעמותה רשומה בינואר 2023. בארגון חברים אלפי (כ 7,000) מעפילים ובני משפחותיהם. חלקם מעפילים ששהו במחנות מעצר בריטיים באי קפריסין בין אוגוסט 1946 – פברואר 1949, תינוקות שנולדו באותה תקופה במחנות המעצר ובני משפחותיהם, דור שני ושלישי.

הארגון הינו עמותה ללא כוונת רווח כאשר פעילותה מתבצעת באמצעות מועצה של 23 חברים, וועד מנהל המונה שבעה חברים ומתנדבים רבים. הפעילות מתנהלת באמצעות קבוצות עבודה וועדות בתחומים השונים ובפילוח לפי ספינות. 

 

בעלי התפקידים בעמותה:

יו"ר העמותה: פרופ' סנונית שהם

חברי הועד המנהל מ 2025: פרופ' סנונית שהם, אמיר רוגל, חנה ויס, פנחס כהנא, אברהם אוליאל, רחל מילר שגב, יוסי אורנשטיין

חברי הועד המנהל בקדנציה הראשונה (פברואר 2022- פברואר 2025 ): פרופ' סנונית שהם, יו"ר, אמיר רוגל, דודו יוגב, אבי שאול, נחמה פרידמן, חנה ויס, חיה מיור

גזבר העמותה: אבי שאול

חברי ועדת ביקורת: אלי שרון, יו"ר, איציק טנא

חברי המועצה (מיצגים את חברי העמותה): אברהם אוליאל, יוסי אורנשטיין, שאול איל, אסתר בוזי, דוד בוקר, עופר בן נתן, חנה ויס, נחשון ישורון, פנחס כהנא, אלי מרון, דוד נאור, אהוד נוסן, הניה פישמן, נחמה פרידמן, דורון קרני, אסתר רותם, אורנה קו-אל, אילן קשת, אמיר רוגל, רחל שגב-מילר, ד"ר, סנונית שהם, פרופ', איציק שנהב, אמנון שרון

 

למידע נוסף: 'ארגון מעפילי קפריסין' בויקיפדיה

מורשת מעפילי קפריסין נוצרה בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה במאבקם של שורדי מלחמה ושואה לעליה ארצה, בדרכי הבריחה, במחנות ההכשרה וההכנה להעפלה, בהעפלה בספינות, במאבקם בבריטים, שהגבילו עד מאד את הכניסה החוקית לארץ, ביצירת חיים חדשים במחנות קפריסין ובהגשמה במדינה. 

היא החלה בהחלטתם לחתור להגיע לישראל בכל דרך, התפתחה בתנועות ובקבוצות מהן הגיעו, המשיכה להתפתח בספינות, במאבק בבריטים, התעצבה במחנות קפריסין והגיעה לרגע מכונן בעליה לישראל ובהגשמה בישראל. 

 

בשנים 1946 – 1949 פעלו על אדמת קפריסין, שהייתה תחת שלטון בריטי מאז שנת 1878, מחנות מעצר למעפילים שנתפסו בלב ים (סה"כ 39 ספינות מעפילים שגורשו לקפריסין, כולל שתי ספינות שיצאו מחופי אלג'יר) על ידי אוניות מלחמה בריטיות, כדי למנוע את הגעתם של הפליטים היהודיים לארץ ישראל. 

מעפילי קפריסין, מעל חמישים ושניים אלף פליטי מלחמה ושורדי שואה,  הגיעו בספינות  ההעפלה מנמלי צרפת, איטליה,  שבדיה, יוגוסלביה  אלג'יר, בולגריה,  ויון. באותן השנים נערכו במחנות חתונות רבות ונולדו 2,200 תינוקות.

מעפילי האוניות 'יגור' ו'הנרייטה סאלד' – 1290 איש ואישה היו ראשוני הנכלאים – 14 אוגוסט 1946.

הצבא הבריטי בנה באי הגירוש 12 מחנות מוקפי גדרות תיל ומגדלי שמירה בארבעה אתרים. המחנות הראשונים באיזור פמגוסטה – מחנות קאראולוס שנקראו מאוחר יותר "מחנות קיץ" (55, 63-60). 

אלה אוכלסו לראשונה במעפילי האוניות 'יגור' ו'הנרייטה סאלד' באוגוסט 1946. גוש המחנות הנוסף (68-64) שכונה "מחנות החורף" הוקם ליד העיירות דהקלייה וקסילוטימבו. אלה אוכלסו לראשונה בנובמבר 1946, ראשוני העצורים בהם נמנו על מעפילי האוניות 'כנסת ישראל' ו'רפיח'. 

​

כשהצפיפות גברה עם הגעתן באוקטובר 1947 של האוניות 'גאולה' ו'מדינת היהודים' נוספו באיזור מחנות החורף בדהקליה גם מחנות 69 ו 70 שהיוו מחנות אוהלים. בינואר 1948 הועברו אליהם גם מחצית ממעפילי הפאנים. 

התנאים במחנות היו קשים: צפיפות רבה ומגורים באוהלים או בצריפי פח שלהטו בקיץ וקפאו בחורף, הקצבה מוגבלת של אוכל, חסרונם של מים זורמים (מים הובאו למחנות במיכלים פעמיים בשבוע), לא היו חשמל ודלק, כליאה בתוך המחנות בין גדרות ומגדלי שמירה על ידי שלטונות הצבא, בטלה ומחסור בתעסוקה. 

​

רק לאחר שנוכחו הבריטים לדעת כי לא הצליחו לעצור את ההעפלה וכי במחנות נולדים ילדים ומשפחות, הם הסכימו לאפשר כניסתם של רופאים ואחיות מתנדבים מהארץ וכן מורים ומדריכים מהישוב הארצישראלי. אט אט הוקמו במחנות מערכי רפואה, תרבות וחינוך בעזרת ארגון הג'וינט ושליחים ארצישראליים. נפתחו חוגי הכשרה שונים, בתי ספר, גנים וכפרי נוער. 

שליחי פלמ"ח שהתגנבו אל בין שורות המעפילים שנתפסו על ידי הבריטים וגורשו למחנות הקימו בהם את 'שורות המגינים', שבמסגרתן הוכשרו מעפילים לקראת התגייסות למאבק המלחמתי בארץ. בתקופת קיומם של המחנות בקפריסין נולדו כאלפיים ומאתיים תינוקות. 

​

שם בקפריסין קמו המעפילים מאפר השואה, חתרו להגיע לישראל, נאבקו בבריטים, ואלפים מהם זכו להשתתף במלחמת העצמאות ובהקמת המדינה. יש שנפלו בקרבות, ביניהם גם כאלה שהיו נצר אחרון למשפחותיהם. 

אחרוני המעפילים שוחררו רק בפברואר 1949, תשעה חודשים לאחר קום המדינה שכן הבריטים חששו שהמעפילים שיגיעו לארץ יחזקו את הכוח היהודי הלוחם. רבים נקלטו בצה"ל וחלקם הגיעו גם לעמדות פיקוד בכירות. מעפילי קפריסין המשיכו לאחר מלחמת העצמאות לתרום לחברה הישראלית בכל תחומיה; ביטחון, התיישבות ובניית ישובים ברחבי הארץ, פיתוח כלכלי, חינוך, אקדמיה, תרבות ועוד. 

 

 

About 

 

Mission and Activities

The Organization of Cyprus Ma’apilim: Legacy and Commemoration is a non-profit registered association dedicated to commemorating the Cyprus Ma’apilim and their supporters while imparting their legacy to future generations. Its mission includes raising public awareness about the heroic story of the Ha’apala (clandestine immigration to Israel) and the deportation of the Ma’apilim – Jewish Holocaust survivors and refugees to Cyprus.

 

The organization celebrates the cooperation of various groups, including members of the palmach and Palyam, who risked their lives to sail the ships, American volunteers who transported ships and Ma’apilim, and efforts to bring Ma’apilim from Europe and North Africa to Israel.

It seeks to honor the contributions of commanders, ship escorts, emissaries, and activists from the escape organizations, Mossad LeAliyah Bet, and Palyam, as well as the Jewish Agency and non-Jews who supported the national cause.

 

Objectives

1. Imparting the Legacy

• Public Outreach: Through lectures, conferences, and seminars.

• Formal and Informal Educational Systems: Engaging with schools, youth movements, and the military and police through meetings, lectures, conferences, and learning series.

• Academia: Fostering connections with researchers and institutions, supporting academic studies on the subject.
   

2. Commemoration

• Physical Commemoration: Establishing monuments, museums, books, medals, and documentation.

• Digital Commemoration: Developing information systems about the Ma’apilim, their ships, and related historical events.
   

3. Community Building

• Supporting Ma’apilim and their families, fostering intergenerational connections.
   

4. Founding the "Young Guard"

• Encouraging youth involvement in preserving and promoting the Ma’apilim legacy.
   

Activities

To achieve these goals, the organization

• Hosts events and conferences (over 60 to date).

• Publishes books documenting Ma’apilim stories.

• Provides lectures and educational programs in collaboration with schools and youth organizations.

• Records and shares firsthand testimonies from Ma’apilim on platforms such as YouTube.

• Collects and archives documents, photographs, and research on the Ha’apala and Cyprus detention camps.

The organization also honors the Mossad and the Palyam, who operated the Ha’apala, and Cypriots who supported detainees in the camps. An annual memorial service is held at the Cyprus plot (Tamar gate) in Haifa cemetery, commemorating 163 deceased individuals, mostly infants from the camps, whose bones were brought from the Margo cemetery in Famagusta to burial in Israel in 1970 as well as the victims of the sinking ship Rafiach. Through its “Naming the Unknown” project, the organization has identified 70 previously anonymous graves.

 

Future Endeavors

The organization is working to establish a legacy center dedicated to the Cyprus Ma’apilim. It continues its mission of research, documentation, and outreach, ensuring that this vital chapter of history is remembered and celebrated.

For more information, visit the Organization of Cyprus Ma’apilim on Wikipedia.

 

Organizational Structure

Founded by seven members in 2016 during a roots trip to Cyprus, the organization was officially registered as an association in January 2023. Its founders include David Yogev, Sima Manor, Nachshon Snne, Nechama Friedman, Amir Rogel, Avi Shaul, and Avishai Shachar.

Today, the organization comprises approximately 7,000 Ma’apilim members and their families, including second and third generations. Governed by a council of twenty-three members and a board of seven directors, the non-profit organization operates through various committees and workgroups.

 

Role holders: 

The Chair: Prof. Snunith Shoham

Members of the Board of Directors: Prof Snunith Shoham, Amir Roggel, Hanna Weiss, Pinchas Kahana, Dr. Rachel Segev Miller, Avraham Uliel, Yosi Orenstein.

 

Treasurer: Avi Schaul

Audit Committee: Eli Sharon, Chair, Itzhak Tene

Members of the Council: Avraham Uliel, Ofer Ben Natan, David Boker, Esti Buzi, Karny Doron, Shaul Eyal, Henia Fishman, Nechama Friedman, Pinchas Kahana, Orna Kav El, Ilan Keshet, Eli Meron, David Naor, Ehud Nusan, Yosi Orenstein, Amir Roggel, Esther Rotem, Rachel Segev Miller, Amnon Sharon, Itscak Shenhav, Snunith Shoham, Hanna Weiss, Nachshon Yeshurun.

 

Members of the Board of Directors (2022-20025): Prof. Snunith Shoham, Amir Roggel, David Yogev, Avi Schaul, Nechama Friedman, Hanna Weiss, Haya Mayor.

​
 

Legacy and History

The legacy of the Cyprus Ma’apilim was forged in the aftermath of World War II, during their determined efforts to reach Israel. Their journey unfolded along the “escape routes,” through training and preparation camps, and aboard ships, as they faced fierce resistance from the British authorities. Their struggle extended to the detention camps in Cyprus, where they began building new lives despite immense challenges. 

 

This legacy began with their unwavering decision to reach Israel by any means possible. It evolved through the movements and groups that organized their efforts, grew aboard the ships in defiance of British restrictions, took shape within the Cyprus detention camps, and culminated in their immigration to Israel, a defining moment of perseverance and fulfillment in their new homeland. 

​

Between 1946 and 1949, over 52,000 Ma’apilim embarked on thirty-nine clandestine ships from various ports in France, Italy, Sweden, Yugoslavia, Algeria, Bulgaria, and Greece, and were intercepted by British warships. The British aimed to prevent their arrival to Palestine. The first Ma’apilim detained in Cyprus were the 1,290 men and women aboard the ships Yagur and Henrietta Szold, captured on August 14, 1946. Cyprus was part of the British Empire since 1878. 

​

The British Army constructed twelve camps on the island, enclosed by barbed wire and guard towers, across three main sites: The Summer Camps (Karaolos), located near Famagusta. These camps (numbered 55 and 60–63) initially housed Ma’apilim from the Yagur and Henrietta Szold ships in August 1946. The Winter Camps (Dhekelia and Xylotymbou), built later in November 1946. These camps (numbered 64–68) first housed refugees from the Knesset Israel and Rafiah ships. Tent Camps (69 and 70), established in October 1947 near the Winter Camps. These additional facilities were created to accommodate the increasing number of detainees, including those from the ships Ge’ula (lit. Redemption) and Medinat HaYehudim (lit. The State of the Jews). By January 1948, half of the refugees from the Pan Crescent and Pan York ships were also transferred to these camps. 

 

The Ma’apilim endured harsh conditions and severe deprivation in the camps: 

1. Overcrowding in tents or tin shacks that were unbearably hot in summer and freezing in winter. 

2. Limited food rations and lack of necessities such as running water. Water was delivered only twice a week. 

3. No access to electricity, fuel, or meaningful employment. 

4. Strict confinement within the camps. 
    

Despite these challenges, they established schools, vocational training programs, and youth villages with the support of the Joint Distribution Committee and Israeli emissaries. The British eventually allowed limited external aid. Volunteer doctors, nurses, teachers, and youth leaders from Israel were permitted to enter the camps. 

​

Members of the Palmach, who infiltrated the camps by blending in with the Ma’apilim, secretly organized defense and military training for the detainees to prepare them for the fight for Israel’s independence. 

The Ma’apilim in Cyprus embodied resilience, rising from the horrors of the Holocaust with the hope of reaching Israel. They opposed British control, contributing significantly to the War of Independence and the eventual establishment of the State of Israel. Tragically, some of these individuals perished in battle, including the last surviving members of entire families. 

​

The final group of Ma’apilim was released in February 1949, nine months after Israel's independence. The British had delayed their release, fearing they would strengthen the Jewish fighting force. Many of these individuals went on to join the newly established IDF, some even attaining senior command positions. 

After the War of Independence, the Ma’apilim from Cyprus played a vital role in shaping Israeli society. They contributed to national security, established new settlements, supported economic development, and enriched education, academia, and culture. Their resilience and determination continue to inspire the narrative of Israel’s founding.