פאפא -פרודרומוס פאפאוסיליו הציוני שלנו בקפריסין

 

      "פאפא"- כפי שכונה בפי כל נולד ב-15 במאי 1919, וגדל בכפר לימניה, צפונית-מערבית לפמגוסטה. כבר בשנות בית הספר החלה מעורבותו בפעילות ציבורית וחברתית, שבה המשיך לאורך כל השנים. עם תום לימודיו התיכוניים ב־1937, היה אחד ממייסדיה של תנועת האיגודים המקצועיים בקפריסין. בהיותו בן 24  נבחר פאפא כחבר במועצת העיר פמגוסטה.

 ב 1943 התנדב פאפא לצבא הבריטי  על מנת לסייע במאמץ המלחמתי, והוצב לשרת במצרים. סמוך לבסיס בו הוצב היו מחנות צבא שבהם שירתו יהודים מארץ ישראל.  כאן החל הקשר של פאפא עם היהודים ועם ישראל. הוא היה אומר: "במדים כולם שווים".

באוגוסט 1946 הוא יצר קשר עם ארגון הג'וינט דרך צ'ארלס פסמן מנהל הג'וינט בישראל, וממנו נודע לו שהאנגלים מתכוונים להביא לקפריסין יהודים, פליטי שואה שניסו להעפיל לארץ ישראל בדרך בלתי לגאלית ולכלוא אותם במחנות על האי. פאפא הזדעזע מהמחשבה שבמולדתו יכלאו יהודים ניצולי שואה שאיבדו  חלק ממשפחותיהם מאחורי גדרות תיל ומגדלי שמירה ופתח מיד בניהול מאבק עיקש אמיץ ויצירתי תוך פעילות מחתרתית כנגד הבריטים ואירגן מחאות נגדם תוך סיכון חייו ומשפחתו. מאז אוגוסט 1946 ועד פברואר 1949 הושמו 52,000 מעפילים ב 12 מחנות מעצר שהוקמו בשלושה אתרים באי קפריסין -בקראולוס קסילוטימבו ודיקליה.

פאפא נרתם והתערב מיידית לעזרת העצורים בכל דרך אפשרית כולל סיוע לבריחה מהמחנות וכן הפעלת תחנת מוניות בפמגוסטה שנהגיהם המתינו לנמלטים מהמחנות והביאו אותם למקום מבטחים עד רדת הערב והגעת ספינות להבריחם  ללב ים בדרכם לארץ ישראל. פאפא פעל גם בסיוע ל"מוסד" ועשה דברים שהשתיקה יפה להם לדבריו.

בהיותו בעלים של חברת ספנות סייע פאפא בתחזוקת שתי האוניות הגדולות ביותר של ההעפלה ה-"פאנים" (לימים "עצמאות" ו"קיבוץ גלויות" ), לאחר הגעתן לנמל פמגוסטה. בינואר 1948 קיבל על עצמו פאפא  להיות סוכן האוניות הראשון מטעם חברת "צים" שנוסדה רק שנה מוקדם יותר - ולדאוג לטיפול בהן – הן עגנו בנמל בוגאז והייתה חשיבות לשמור עליהן במצב תקין לשימוש עתידי.  יחסיו החמים והאמיצים עם היהודים הביא לכך שלימים פאפא קרא לסוכנות שלו: "שהם קפריסין" והיא קרויה כך עד עצם היום הזה.

פאפא זכה בידידותם של שועי עולם כולל הארכיבישוף מקריוס, נשיא קפריסין הראשון עם קבלת עצמאות קפריסין וראש הממשלה דוד בן גוריון. הראשון שלח את פאפא אל בן גוריון כדי ללמוד "איך מקימים מדינה". בן גוריון טען שהוא לא זוכר מה הדברים הטובים שעשה לעומת זאת הוא זוכר היטב את כל המישגים.