מעפילים - בנו את הארץ, בונים את הזיכרון
"שורות המגינים בקפריסין תרמו למלחמת השחרור לפחות אוגדה" יואש צידון (צ'אטו)
עַל אֵם הַדֶּרֶךְ עֵץ עָמַד, עָמַד נוֹפֵל־אַפַּיִם.
כָּבַשׁ בּוֹ רֹאשׁ אֲבִי-אִמְּךָ, פָּנָיו לִירוּשָׁלַיִם.
נָשָׂא בִּבְכִי תְּפִלַּת מִנְחָה, עִם אֱלוֹהָיו בִּשְׁנַיִם.
עַל אֵם הַדֶּרֶךְ עֵץ נִכְרַת, נִכְרַת וַיְהִי לְתֹרֶן...
הַס, יֶלֶד. הַסְּפִינָה עַל צַד כּוֹרְעָה, נוֹשֶׁקֶת מַיִם.כּוֹרַעַת הַסְּפִינָה עַל צַד, עוֹלָה שְׁלוּפַת צִפֹּרֶן!
שיבת ציון
פרטים:
מספר המעפילים – 411
הגעה לחיפה – 28.7.1947
נמל מוצא – אלג'יריה
תאריך הפלגה – 16.7.1947
אנשי הפלי"ם ונוספים - דוד מימון - מפקד הספינה מייק הררי - גדעוני

קרדיט תמונה - ארכיון בית ז'בוטינסקי, טיוב וצביעה - קליפסול
סיפור ההפלגה:
הספינה Luciana בשמה המקורי נבנתה באיטליה ושמשה להובלת משאות. הספינה נרכשה על ידי אנשי המוסד לעליה ב' באיטליה והועברה למרסי לצורך הכנתה למשימת הובלת מעפילים. הקונסטרוקציה ובה דרגשים ללינה נבנו על הסיפון, ועקב כך היו לא יציבים וגם הקשו על הסוואת מטרת הפלגתה.
לאחר סגירתו של מחנה 'שלווה ובריאות' בטנס הופנו מעפילים למחנות מעבר בקרבת העיר אלג'יר. משפחות שהוחזרו מטנס רוכזו במחנות רוויגו, ריווה, ול'ארב. רווקים רוכזו במחנה באראקי, ילדים ואמותיהם במחנה סידי פרוש. קרוב ל - 700 אנשים המתינו במחנות אלה. השהייה במחנות הייתה קשה וההמתנה להגעת הספינה העיקה על המעפילים. השלטונות הצרפתים באלג'יר החלו להערים קשיים ורק התערבות של נציג המוסד לעלייה ב' בצרפת אפשרה לבסוף את המשך ההעפלה הישירה מחוף אלג'יר. התנאי להמשך מפעל ההעפלה היה שהפעילות תהיה חשאית. מפקד המשטרה שקיבל מהאנגלים ידיעה שהספינה תפליג מחוף גיוטוויל ממערב לאלג'יר שוב עצם עין והורה לשוטריו לא לפטרל באזור. ב-16 ליולי 1947 העמיסה הספינה 411 מעפילים ממפרץ קטן מערבית לעיר אלג'יר. זאת הייתה ההפלגה השנייה של מעפילים מצפון אפריקה, חודשיים לאחר ההפלגה הראשונה שביצעה הספינה 'יהודה הלוי'. סמוך לאי כרתים היו המעפילים אמורים לעבור לספינה 'י"ד חללי גשר א-זיו' אולם בשל תקשורת לקויה וחוסר באמצעי ניווט לא התקיימה הפגישה. מפקד הספינה דוד מימון מתאר בזכרונותיו: "האנשים הפעם היו הרבה פחות מאורגנים מהעולים בהפלגה הקודמת שלי. לא היה ארגון קבוצתי, כל משפחה רצתה לדאוג לצרכיה בלבד. נעזרתי הרבה בחבורת הצעירים מטוניס שסייעו בניהול חיי היום יום במשך ההפלגה. לא היה רופא בין הנוסעים, הייתה רק אחות מילדת אחת".
המעקב אחרי הספינה החל כבר מחופי תוניס. משחתתבריטית התלוותה אליה עד חופי הארץ. היא נתפסה ב-28.7.47 בידי הבריטים. הספינה הגיעה לחופי הארץ במקביל להגעת מגורשי 'אקסודוס' לחופי צרפת. על רקע המפנה במדיניות הגירוש הבריטית כלפי מעפילי 'אקסודוס' ובגלל הימצאותם של 120 תינוקות וילדים בין המעפילים, הוחלט לא להתנגד להשתלטות על הספינה ולהעברת המעפילים לאוניית הגירוש. רגע לפני ההשתלטות עוד הצליחו לחבל במנוע כדי לאלץ אותם לגרור את הספינה לחיפה הקרובה ולא לקפריסין הרחוקה. הבריטים השתלטו על הספינה ב- 28 ביולי גררו אותה לנמל חיפה, העלו את המעפילים לאוניית הגירוש 'אמפייר שלטר' שנשאה אותם למחנות לקפריסין.
דוד אלפסי, ממעפילי ספינת 'שיבת ציון', סיפר "הידיעות הגיעו אלינו שמי שרוצה לפרוץ לארץ ישראל יש רק דרך אחת, חייב להגיע לצרפת או לאיטליה". הוא הוסיף שאחרי שהגיע לצרפת נאמר לו: "היום יוצאים עם אוניות אלה אנשים מהמחנות שסבלו מהשואה. האנגלים יתפסו אתכם ועלולים להחזיר אתכם למרוקו".
כתב: דניאל בר אלי ביטון
מקורות:
ראובן אהרוני, מטות התורן: ספינות ההעפלה והרכש לאחר מלחמת העולם השנייה. המרכז לתולדות כח המגן ע"ש ישראל גלילי, 1997.
דוד מימון, דרך בים: סיפורו של דוד מימון. הוצאת המשפחה, 2007.
'שיבת ציון' באתר מעפילי המגרב:
'שיבת ציון' באתר הפלי"ם
מצגות וסרטונים - בהכנה
קטעי עיתונות התקופה מאתר מעפילי המגרב, המקור ארכיון ז'בוטינסקי
מעפילי 'שיבת ציון' - בהכנה
סיפורי מעפילים - בהכנה
אלבום תמונות - בהכנה





