סיפור ההפלגה:

הספינה Merica הייתה בעצם ספינת מפרשים קטנה שנרכשה באיטליה. בעת העלאת הנוסעים לספינה התחוללה מהומה כשהראשונים לעלות סירבו להיכנס כשראו את תנאי המגורים הצפופים בספינה, מה שגרם להתמשכות ההעמסה. 'לנגב' הפליגה ב 18.1.1947 מנמל סט ממערב למארסי, צרפת כשעל סיפונה 647 מעפילים מפולין בעיקר וביניהם כ 200 פרטיזנים לשעבר וקבוצה גדולה של כ 120 חברי ביתר.

ההפלגה התרחשה במזג אויר חורפי וקשה מלווה בשרשרת תקלות טכניות לוגיסטיות - רוחות חזקות וסערות. שלוש פעמים נאלצו לתפוס מחסה, או לעגון באי שבדרך לצורך תיקון משאבת המים או גם לנסות לרכוש מזון נוסף. באחת הפעמים נמלטו המלחים שנשלחו לרכוש מזון עם הכסף. הספינה הגיעה כעבור שלושה שבועות לקרבת חופי הארץ.

על פי התוכנית הספינה הייתה מיועדת להגיע אל חוף ניצנים. בהיותה במרחק של כ 90 ק"מ מהיעד שונתה ההוראה והיא הופנתה לעבר קיסריה. לבריטים לא היה מודיעין על ספינה זו, והם הופתעו מהופעתה. זאת בשל אי־סדר בהוראות קשר שגרם לכך שלא היה קשר לספינה בימי ההפלגה הראשונים. בהמשך התקלקל המקלט, שתוקן רק כשהספינה הגיעה לחופי הארץ. רק משהוקם קשר תקין לספינה הצליחו הבריטים לאכנה, ליירטה ולהשתלט עליה. בליל 9-8 לפברואר סמוך לחצות נתגלתה על ידי משחתת בריטית כשהיא כבר במרחק של 19 ק"מ מקיסריה.

כוחות צבא בריטים שמו מצור על קיבוץ שדות ים בעוד בקיבוץ חיכו למעפילים אנשי פלמ"ח. המצור הוסר למחרת ב 9 בבוקר ולא נערך חיפוש בקיבוץ.

בעת ההעברת המעפילים לאוניית הגירוש 'אמפייר הייווד' ובשל התנגדותם הפעילו הבריטים גם נשק חם. בקרב נהרג המעפיל הרברט לזר, בן 25 שבא מחוות הכשרה באנגליה. עוד ארבעה פצועים אושפזו בבית החולים הצבאי בחיפה. בהודעה של הישוב על מותו, שהתפרסמה עוד בטרם נודע שמו, הוא כונה 'המעפיל האלמוני'. ספינת המעפילים הבאה שהגיעה ארצה (ב- 17 בפברואר 1947) נקראה 'המעפיל האלמוני' לזכרו של הרברט לזר.

​

כתבה: סנונית שהם

​

מקורות:

ראובן אהרוני, מטות התורן: ספינות ההעפלה והרכש לאחר מלחמת העולם השנייה. המרכז לתולדות כח המגן ע"ש ישראל גלילי, 1997.

נחום בוגנר, ספינות המרי: ההעפלה 1948-1946. משרד הביטחון ההוצאה לאור, המרכז לתולדות כח המגן ע"ש ישראל גלילי, 1993.

דוד שערי, גירוש קפריסין 1948-1946. אוניברסיטת תל אביב, ההסתדרות הציונית העולמית, 1981.