סיפור ההפלגה:

ספינת המעפילים "'לטרון'"(בשמה המקורי נקראה San Dimitrio - סאן דימיטריו( קרויה על שם מחנה המעצר הבריטי בו נאסרו מנהיגי הישוב ב"שבת השחורה". הספינה נבנתה בשנת 1870 כספינת משא ונוסעים שלא נועדה להפלגה בעומק הים. היא נרכשה בשוודיה על ידי המוסד לעלייה ב'. המלווים היו אנשי הפלי"ם. מפקד האונייה היה אורי גורן ולצדו שלום שוורץ – קצין סיפון, בנימין שטרסברג - מכונאי, וכן אחראי על ניהול החיים בספינה, ו גדעוני יצחק גולן. אנשי הפלי"ם ונוספים היו ספרדים : רב החובל אלווארליימס קאריון, קצין ראשי חוסה פאצ'או סאאס, מכונאי מנואל פרנאנד ו-14 מלחים (הערך 'לטרון' מטות התורן/ראובן אהרוני).

בחודשים אוגוסט-ספטמבר 1946 החלה הכשרתה, וב 29 בספטמבר 1946 הגיעה הספינה לנמל מרסיי בצרפת, שם הותאמה לנשיאת נוסעים רבים. במחסני האונייה הוקם אגף מגורים שכלל מקום לינה. סודרו דרגשי עץ, ולכל נפש על ציודה הוקצה וסומן שטח ברוחב 75 ס"מ, בגובה 50 ס"מ ובאורך 180 ס"מ. כן הוכשרו מעברים ברוחב מטר בין כל גוש לגוש של דרגשים לכ- 1250 אנשים. סודרה גם מערכת אוורור ותאורה, שירותים ומטבח פרימיטיביים, חדר חולים וחדר לנשים הרות (משני עברי הקריפטו/אורי גורן). האז התברר כי מהירותה נמוכה בחצי ממה שסברו והיה ברור כי המסע שתוכנן לשמונה ימים יארך פי שניים. בדרך היו תקלות וסערות והאונייה החלה לנטות על צידה. לנוסעים על הסיפור היה תפקיד. כרוז היה צועק ביידיש רצוצה: "עשרה איש יעברו לצד שמאל או לימין", לפי נטיית הספינה. כך נשמר האיזון.

האונייה התגלתה בלב ים על ידי מטוס סיור בריטי ב 29 אוקטובר, ומשחתת בריטית נצמדה לאונייה וכרזה ברמקול: "מי אתם, לאן פניכם?" התשובה היתה: "ספינה ללא מטען, פנינו לביירות". "סאן דימטריו, האם ישנם על סיפונכם עולים בלתי־לגאליים לארץ ישראל?" והתשובה בטון שונה: "שם ספינתנו הוא 'לטרון' ואין על סיפונה עולים בלתי־לגאליים, היא נושאת אזרחים החוזרים ל'מולדת'ם." (משני עברי הקריפטו/אורי גורן) כשהמפקד הבריטי איים בהשתלטות. ענה מפקד הספינה אורי גורן: "מול כוח נשיב בכוח." המשחתת קרבה וחבטה בחרטומה בדופנות 'לטרון' וחור נפער בדופן הימנית. האונייה נטתה לצדה השני כשסיפונה כמעט ונוגע בפני הים. משחתת שנייה, קרבה ותמכה באונייה כדי שלא תתהפך וכך הגיעו לנמל חיפה ב־1 בנובמבר 1946. כֹּח בריטי גדול עלה והשתלט עליה במהירות תוך שימוש בסילוני מים, גז מדמיע, ירי מאקדחים והכאה באלות". פעילי ומעפילי האונייה הועלו לספינות הגירוש הבריטיות וגורשו למחנה 63 בקראולוס מחנה המעצר הסמוך לפמגוסטה, קפריסין.

​

כתבה: אסתר בוזי​

​

מקורות:

ראובן אהרוני, מטות התורן: ספינות ההעפלה והרכש לאחר מלחמת העולם השנייה. המרכז לתולדות כח המגן ע"ש ישראל גלילי, 1997.

אורי גורן, משני עברי הקריפטו. הוצאת המחבר, 2008.

אהרון דוד קורץ, מאפר לתקומה: סיפור תחייתה של תנועת תורה ועבודה בפולין לאחר השואה. מורשת, 2002.