סיפור ההפלגה:

ספינת המשא Ambrosiana נרכשה ע"י עדה סרני והמוסד לעליה ב' באיטליה והוכשרה לשמש כספינת מעפילים ובמחסנה נבנו דרגשי עץ ל- 630 איש. הספינה היתה דו-תרנית, עשויה עץ ומהירותה 7.5 קשר. המלווים היו יהודה'לה צפתי, מפקד הספינה, משה דפני (הסיילור) והגידעוני דני סנדלר. רב החובל וצוות הספינה היו זרים.

העלאת המעפילים לספינה מחוף סמוך לעיר האיטלקית צ'יוויטווקיה נתקלה בקשיים בגלל מזג אויר סוער. ההעלאה הופסקה לאחר התהפכות אחת הסירות שהובילו את המעפילים מהחוף לספינה, והושלמה רק יומיים מאוחר יותר ליד חוף אחר ליד גאטה באמצעות ספינת דיג של המוסד. ב- 3 בפברואר 1948 הפליגה הספינה מאזור צ'יוויטווקיה כשעל סיפונה 680 מעפילים, מפולין, רומניה והונגריה. בין המעפילים 220 נשים, 42 מהן בהריון.

מזכרונות מעפילים: "באישון לילה הובאו מאות המעפילים למזח הנמל. עלו לסירות ששטו הלוך ושוב, במשך שעות, עד שפרקו את מטענם האנושי. הם שוכנו על דרגשי-עץ בצפיפות, קומות-קומות. התנאים היו קשים והדוחק איום ונורא. רק מזוודה קטנה לאיש הורשו לקחת. המים והאוכל, הכל במשורה. אסור היה לעלות לסיפון, שמא תגלה אותם עין (בריטית) זרה. לפנות בוקר הם יצאו ללב-ים. שמונה ימים שיחקה הספינה הקטנה משחקי "חתול ועכבר" עם הבריטים, שגייסו אוניות ומטוסים, תרו את מרחבי הים התיכון בחיפוש אחר ספינות "לא חוקיות" (קלרה נדלר, בזכות הבן. בתוך אפרים לבנון, עורך. לא יאמן כי יסופר. הוצאת לב אבות, 2002). ב 10.2.1948, לאחר כשבוע של שייט מסויט, ובמרחק כ-80 מייל מחופי הארץ, גילה אותם מטוס סיור ימי והם זכו לליווי צמוד של שתי משחתות. או אז נפרש על דופן הספינה פס בד רחב עם שמה החדש 'ירושלים הנצורה'. הספינה נקראה בשם 'ירושלים הנצורה' לאות הזדהות עם תושבי ירושלים שהיו נתונים באותה תקופה במצור. מכאן ואילך הכל התנהל לפי ריטואל קבוע. הספינה נכנסה ב 12.2.1948 לפתח נמל חיפה. בהיותה במרחק של 600 מטר מהחוף, ניסו הבריטים להשתלט עליה. המעפילים נדרשו ברמקול לאפשר לחיילים הבריטים לעלות ולהורידם. תוך כדי ניסיון הבריטים להשתלט על הספינה חיבלו אנשי-הצוות במכונות והשביתו את יכולתה לנוע בים. הבריטים גררו אותם למעגן צדדי. המעפילים סרבו להתפנות לקפריסין ותבעו את זכותם לרדת לחוף באופן עצמאי כדי להישאר בארץ. תוך זמן קצר החלה מהומה על הסיפון. מקצת מהגברים והנשים זרקו על החיילים הבריטים מכל הבא ליד בקבוקים, קרשים, קופסאות שימורים, מפילים סולמות. כל זאת בניגוד להוראת מפקד הספינה שלא להתנגד בכח לפינוי. 

מחוץ לנמל הפגינו אלפי יהודים נגד הגירוש ,אך ללא הועיל...עם אוניית-הגירוש 'אושן ויגור' הגיעו המעפילים לנמל פמגוסטה ומשם פונו למחנה הקבע קראולוס, בו ישהו מעתה ועד לעליה הנכספת לישראל .

"סוף דבר", מן העתונות בארץ, דבר 12.2.1948 :

"הספינה 'ירושלים הנצורה' שהגיעה אתמול לחופי א"י "נכבשה" ע"י הצי הבריטי והמעפילים, שרובם צעירים, גורשו לקפריסין. בספינה היו 679 מעפילים, מהם 402 גברים, 216 נשים ו-61 ילדים בתוכם שני תינוקות. שוב נשנה המחזה הידוע. ספינת המעפילים נגררה אל שובר הגלים, הועמדה סמוכה אל אוניית הסיור 'פיבי' ועל סיפון התותחים שלה הוקמו תאי-חיטוי ותאי-חיפוש. המעפילים הועלו אל 'פיבי', עברו את הפרוצדורה הידועה של בדיקה, מישוש בכליהם ואיבוק ב-די.די.טי. והועברו מיד אל אוניית השילוח 'אושן ויגור'. המעפילים נראו בריאים, רובם צעירים, חפציהם דלים ולבושם בגדי חורף. ארבע-עשרה נשים וגבר אחד, שהיו תשושים מהדרך הקשה, הועברו אל אוניית הגירוש באלונקות. חיילי הצי והקצינים, שטיפלו בהעברת המעפילים, הופתעו למראה מצב רוחם הטוב ופניהם הרעננים, וסיכמו :"אם ידעו לעמוד בסערות כאלה כאשר היו בים, הרי הם בחורים כארז."

מאורע מרכזי על הספינה היה לידה קשה בה מצא את עצמו המלווה משה דפני בתפקיד המיילד. בתוקף נסיבות לידתה זכתה התינוקת להיקרא בשם גליה.

הספינה הצטרפה לצי הצללים שהיה קשור לשובר הגלים של חיפה ומאוחר יותר נמכרה לגריטה.

​

כתב: דוד נאור

​​​

מקורות:

קלרה נדלר, בזכות הבן. בתוך אפרים לבנון, עורך. לא יאמן כי יסופר. הוצאת לב אבות, 2002.

סוף דבר, מן העתונות בארץ, דבר 12/2/48.