:אנחנו גם פה
הסרטים
הקהילה
ויקיפדיה
אודות הארגון
ארגון מעפילי קפריסין
מורשת | הנצחה | הנחלה
הינו עמותה רשומה שייעודה:
הנצחת מעפילי קפריסין ותומכיהם, חשיפת והנחלת מורשתם של מעפילי קפריסין בישראל ובעולם.
הארגון פועל להעלאת המודעות הציבורית לסיפור ההעפלה הגירוש והמעצר בקפריסין ולמשמעותו. זאת על מנת להעלות על נס את חתירתם להגיע לארץ ישראל בכל דרך, מאבק בבריטים, חזרתם לחיי חברה ויצירה במחנות קפריסין והתכוננותם לתרום למדינת ישראל בהתיישבות, בטחון וקיבוץ גלויות. כל זאת תוך שיתוף פעולה של כל חלקי עם ישראל.
מאות רבות של אנשים פעלו ותמכו בהכנתם ובהבאתם של עשרות אלפי המעפילים שורדי שואה מאירופה ויהודים מצפון אפריקה. בהם פעילים מארגוני הבריחה, המוסד לעליה ב', הסוכנות היהודית ופעילי פלמ"ח באירופה, בצפון אפריקה ובקפריסין. אנשי פלי"ם שהתגייסו לפקד על השטת הספינות וללוות את המעפילים, מתנדבים אמריקאים שהביאו אוניות מארה"ב וליוו אותם בספינות מאירופה ארצה, שליחים מהארץ דוגמת מורים וצוותי רפואה ושליחי ארגון הג'וינט סייעו למעפילים במחנות המעצר בקפריסין , וגם לא-יהודים סייעו למאמץ הלאומי זה.
יעדי הארגון הם:
1. הנחלה
1.1. הנחלה בציבור הרחב
באמצעות הרצאות, כנסים, סמינרים ועוד
1.2. במערכות החינוך הפורמאלי והבלתי פורמאלי – במערכת החינוך, בתנועות הנוער, בקורסי הצבא, השוטרים ובמוסדות נוער באמצעות: מפגשים, הרצאות, כנסים, סמינרים ועוד
1.3. בקרב האקדמיה-
באמצעות: קשרים עם חוקרים, מכוני מחקר וארכיונים
עידוד ותמיכה במחקר אקדמי.
2. הנצחה
2.1. הנצחה מוחשית (פיסית) – אנדרטאות, מוזיאונים
פריטי הנצחה אישיים: ספרים, תיעוד, מדליות.
2.2. הנצחה במרחב הדיגיטלי – מערכות מידע אודות מעפילים, סיפורי הספינות הקבוצות והמעפילים
3. גיבוש קהילה של כלל המעפילים, אלו שתמכו בהם ובני המשפחות לדורותיהם.
לפי ספינות, קבוצי עלייה וקבוצות נוספות.
4. מדור לדור יביעו אומר" - הקמת "משמרת צעירה", שילוב תלמידים בפעילויות ובהתנדבות.
תחומי פעילות
למימוש מטרותיו מתמקד ארגון מעפילי קפריסין בעריכת אירועים וכנסים (עד עתה נערכו מעל 60 כנסים), מפרסם ספרים המקבצים את סיפורי המעפילים, מעביר הרצאות לציבור, פועל מול מערכת החינוך במתן הרצאות וסדרות לימוד לתלמידים, מתעד ראיונות עם מעפילים אודות קורותיהם כעדות מיד ראשונה ומפרסמם ביו-טיוב, מפיק סרטונים בנושא.
בארגון פועל צוות מחקר ומידע העוסק באיסוף מסמכים, תמונות וסיפורי עדות באשר לקורות המעפילים לאחר תום מלחמת העולם, במהלך ההעפלה, בקפריסין ובהגשמה, וכן נתונים ומחקר על סיפור ההעפלה ואוניות המעפילים, דרכי ההתארגנות של הקבוצות והתנועות השונות. מערכת המידע "מהארכיון לתיבה" של ארגון מעפילי קפריסין מספקת מידע להנצחה ולהנחלת מורשת המעפילים – ברמת הפרט ובקבוצות.
הארגון פועל להוקרת אנשי המוסד והפלי"ם שהפעילו את תנועת ההעפלה, השליחים מישראל, הקפריסאים שתמכו, פעילי הג'וינט ונוספים שתמכו במעפילים - באירופה, בים ובמחנות קפריסין.
הארגון מקיים טקס אזכרה שנתי לנפטרי קפריסין בבית העלמין חיפה – חלקת קפריסין (שער תמר). בחלקה קבורים 163 נפטרי קפריסין - כשני שליש מהם תינוקות. עצמות הנפטרים הועלו לישראל בשנת 1970 מבית העלמין מרגו שליד פמגוסטה ונקברו בטקס ממלכתי. חלקם של הקברים הינם אנונימיים ואי לכך, מתבצע פרויקט מחקר "לתת שמות לאלמונים" במהלכו זוהו עד עתה כ 70 מתוך 120 קברות האלמונים. בטקס נכללים נפטרי אסון טביעת ספינת המעפילים רפיח.
הארגון פועל כיום למען הנחלה פיזית - הקמת מרכז למורשת מעפילי קפריסין והנחלת מורשת ההעפלה בשביל הים.
ייסוד הארגון וסטטוס הארגון:
ארגון מעפילי קפריסין הוקם על ידי שבעה מייסדים שהשתתפו במסע שורשים למחנות קפריסין שיזמה אגודת הידידות ישראל-קפריסין והחל לפעול ב 2016 באמצעות צוות היגוי. מייסדי הארגון: אמיר רוגל, דוד יוגב, אבי שאול, נחשון סנה, נחמה פרידמן, אבישי שחר, סימה מנור.
החל משנת 2021 רוענן מבנה הארגון שנרשם כעמותה רשומה בינואר 2023. בארגון חברים אלפי מעפילים ובני משפחותיהם (כ 7,000 ב 2025, כ 1400 רשומים בעמותה). חלקם מעפילים ששהו במחנות מעצר בריטיים באי קפריסין בין אוגוסט 1946 – פברואר 1949, תינוקות שנולדו באותה תקופה במחנות המעצר ובני משפחותיהם, דור שני ושלישי.
הארגון הינו עמותה ללא כוונת רווח כאשר פעילותה מתבצעת באמצעות מועצה של 23 חברים, וועד מנהל המונה שבעה חברים ומתנדבים רבים. הפעילות מתנהלת באמצעות קבוצות עבודה וועדות בתחומים השונים ובפילוח לפי ספינות.
בעלי התפקידים בעמותה:
יו"ר העמותה: פרופ' סנונית שהם
חברי הועד המנהל מ 2025: פרופ' סנונית שהם, אמיר רוגל, חנה ויס, פנחס כהנא, אברהם אוליאל, רחל מילר שגב, יוסי אורנשטיין
חברי הועד המנהל בקדנציה הראשונה (פברואר 2022- פברואר 2025 ): פרופ' סנונית שהם, יו"ר, אמיר רוגל, דודו יוגב, אבי שאול, נחמה פרידמן, חנה ויס, חיה מיור
גזבר העמותה: אבי שאול
חברי ועדת ביקורת: אלי שרון, יו"ר, איציק טנא
חברי המועצה (מיצגים את חברי העמותה): אברהם אוליאל, יוסי אורנשטיין, שאול איל, אסתר בוזי, דוד בוקר, עופר בן נתן, חנה ויס, נחשון ישורון, פנחס כהנא, אלי מרון, דוד נאור, אהוד נוסן, הניה פישמן, נחמה פרידמן, דורון קרני, אסתר רותם, אורנה קו-אל, אילן קשת, אמיר רוגל, רחל שגב-מילר, ד"ר, סנונית שהם, פרופ', איציק שנהב, אמנון שרון
למידע נוסף ומפורט: 'ארגון מעפילי קפריסין' בויקיפדיה
מורשת מעפילי קפריסין נוצרה בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה במאבקם של שורדי מלחמה ושואה לעליה ארצה, בדרכי הבריחה, במחנות ההכשרה וההכנה להעפלה, בהעפלה בספינות, במאבקם בבריטים, שהגבילו עד מאד את הכניסה החוקית לארץ, ביצירת חיים חדשים במחנות קפריסין ובהגשמה במדינה.
היא החלה בהחלטתם לחתור להגיע לישראל בכל דרך, התפתחה בתנועות ובקבוצות מהן הגיעו, המשיכה להתפתח בספינות, במאבק בבריטים, התעצבה במחנות קפריסין בהכנות לחיים בארץ ולמלחמת העצמאות והגיעה לרגע מכונן בעליה לישראל ובהגשמה בישראל.
בשנים 1946 – 1949 פעלו על אדמת קפריסין, שהייתה תחת שלטון בריטי מאז שנת 1878, מחנות מעצר למעפילים שנתפסו בלב ים (סה"כ 39 ספינות מעפילים שגורשו לקפריסין, כולל שתי ספינות שיצאו מחופי אלג'יר) על ידי אוניות מלחמה בריטיות, כדי למנוע את הגעתם של הפליטים היהודיים לארץ ישראל.
מעפילי קפריסין, מעל חמישים ושניים אלף פליטי מלחמה ושורדי שואה, הגיעו בספינות ההעפלה מנמלי צרפת, איטליה, שבדיה, יוגוסלביה אלג'יר, בולגריה, ויוון. באותן השנים נערכו במחנות חתונות רבות ונולדו 2,200 תינוקות.
מעפילי האוניות 'יגור' ו'הנרייטה סאלד' – 1290 איש ואישה היו ראשוני הנכלאים – 14 אוגוסט 1946.
הצבא הבריטי בנה באי הגירוש 12 מחנות מוקפי גדרות תיל ומגדלי שמירה בארבעה אתרים. המחנות הראשונים באיזור פמגוסטה – מחנות קראולוס שנקראו מאוחר יותר "מחנות קיץ" (55, 63-60).
אלה אוכלסו לראשונה במעפילי האוניות 'יגור' ו'הנרייטה סאלד' באוגוסט 1946. גוש המחנות הנוסף (68-64) שכונה "מחנות החורף" הוקם ליד העיירות דהקלייה וקסילוטימבו. אלה אוכלסו לראשונה בנובמבר 1946, ראשוני העצורים בהם נמנו על מעפילי האוניות 'כנסת ישראל' ו'רפיח'.
כשהצפיפות גברה עם הגעתן באוקטובר 1947 של האוניות 'גאולה' ו'מדינת היהודים' נוספו באיזור מחנות החורף בדהקליה גם מחנות 69 ו 70 שהיוו מחנות אוהלים. בינואר 1948 הועברו אליהם גם מחצית ממעפילי הפאנים.
התנאים במחנות היו קשים: צפיפות רבה ומגורים באוהלים או בצריפי פח שלהטו בקיץ וקפאו בחורף, הקצבה מוגבלת של אוכל, חסרונם של מים זורמים (מים הובאו למחנות במיכלים פעמיים בשבוע), לא היו חשמל ודלק, כליאה בתוך המחנות בין גדרות ומגדלי שמירה על ידי שלטונות הצבא, בטלה ומחסור בתעסוקה.
רק לאחר שנוכחו הבריטים לדעת כי לא הצליחו לעצור את ההעפלה וכי במחנות נולדים ילדים ומשפחות, הם הסכימו לאפשר כניסתם של רופאים ואחיות מתנדבים מהארץ וכן מורים ומדריכים מהישוב הארצישראלי. אט אט הוקמו במחנות מערכי רפואה, תרבות וחינוך בעזרת ארגון הג'וינט ושליחים ארצישראליים. נפתחו חוגי הכשרה שונים, בתי ספר, גנים וכפרי נוער.
שליחי פלמ"ח שהתגנבו אל בין שורות המעפילים שנתפסו על ידי הבריטים וגורשו למחנות הקימו בהם את 'שורות המגינים', שבמסגרתן הוכשרו מעפילים לקראת התגייסות למאבק המלחמתי בארץ. בתקופת קיומם של המחנות בקפריסין נולדו כאלפיים ומאתיים תינוקות.
שם בקפריסין קמו המעפילים מאפר השואה, חתרו להגיע לישראל, נאבקו בבריטים, ואלפים מהם זכו להשתתף במלחמת העצמאות ובהקמת המדינה. יש שנפלו בקרבות, ביניהם גם כאלה שהיו נצר אחרון למשפחותיהם.
אחרוני המעפילים שוחררו רק בפברואר 1949, תשעה חודשים לאחר קום המדינה שכן הבריטים חששו שהמעפילים שיגיעו לארץ יחזקו את הכוח היהודי הלוחם. רבים נקלטו בצה"ל וחלקם הגיעו גם לעמדות פיקוד בכירות. מעפילי קפריסין המשיכו לאחר מלחמת העצמאות לתרום לחברה הישראלית בכל תחומיה; ביטחון, התיישבות ובניית ישובים ברחבי הארץ, פיתוח כלכלי, חינוך, אקדמיה, תרבות ועוד.